טעם החיים: הקשרים של אוכל ואמנות עם נירית נלסון

מסע מרתק בין יצירות מופת איקוניות שמראה כיצד אוכל ואומנות שזורים זה בזה — מ'הסעודה האחרונה' ועד פרצוף ענק עשוי גבינות.

ד"ר נרית נלסון, אוצרת וראש מסלול אוצרות בבצלאל, מציגה 'ארוחת טעימות' של הקשרים העמוקים בין אוכל לאומנות לאורך תולדות האומנות. ההרצאה נעה מציורי המערות הקדומים, דרך 'הסעודה האחרונה' של לאונרדו דה וינצ'י וטינטורטו, אל פרשנויות עכשוויות שמנתקות את הדימוי מהקשרו הדתי — כמו 'סעודה שחורה' של אנדרס סראנו והגרסה הישראלית של אדי דן-נס בחדר אוכל צבאי. נלסון בוחנת גם את ז'אנר הטבע הדומם הפלמי ומשמעויותיו הפילוסופיות על חלופיות החיים, ומסיימת במיצבי מזון ענקיים בני זמננו ובדיוקנאות של ארצ'ימבולדו. מתאים למי שמתעניין באומנות, תרבות חזותית והמשמעויות הסמליות שאנו מייחסים לאוכל.

תובנות מרכזיות

• כבר בציורי המערות הקדומים ביותר, לפני כ-44 אלף שנים, האוכל והאומנות נכרכו יחד — ציורי החיות נוצרו כחלק מטקס פולחני שנועד להבטיח את הצלחת הצייד.
• האדם, כדברי החוקרים שצוטטו, אינו ניזון רק מחלבונים ופחמימות אלא גם מסמלים, מיתוסים ופנטזיות — ולכן האוכל נושא ערך סמלי מעבר להישרדות.
• ב'הסעודה האחרונה' פעולת חלוקת הלחם והיין מגלמת טרנספורמציה מהמימד הגופני-הקונקרטי אל המימד הסימבולי-הרוחני, שהפכה לבסיס טקס האוכריסטיה הנוצרי.
• המונחים השונים לטבע דומם בשפות שונות חושפים תפיסות עולם: בעברית 'טבע דומם' (אוקסימורון), באנגלית 'still life' (חיים קפואים), ובצרפתית 'nature morte' (טבע מת).
• במיצב של גטאנו פשה במילאנו נופי המזון השונים התכנסו, רק עבור מי שהביט לאחור, לכדי פרצוף ענק — לחיים מפרמז'ן, אף ממורטדלה ולשון מתותים — כמחווה לדיוקנאות של ארצ'ימבולדו.