מהדורת בוקר סאטירית-אקטואלית הדנה ביוני כחודש הגאווה ובדעיכת המאבק הלהטבי, בסירוב החרדים להתגייס, ובתפקיד צה"ל כור היתוך, לצד פינת מאזינים על יוזמה חברתית.
צוות 'בוקר חדש' פותח את הראשון ביוני כחודש הגאווה, ומציין שהמאבק הלהטבי נדחק הצידה בשל המציאות הישראלית והמלחמה, לצד נתוני עלייה באלימות שמביאה האגודה למען הלהט"ב. משם עוברים לאירוע האנטישמי בסאונה בברצלונה ולהתנצלות שפורסמה. עיקר הדיון נסוב על סירוב החרדים להתגייס, פריצה לתחנת משטרה, ושאלת שילובם בצה"ל — האם חינוך ולימודי ליבה צריכים להקדים את הגיוס או להיפך. בהמשך פינה קלילה על סופרים חרדים שמוכרים מכוניות ודירות, ופינת מאזינים עם איה על יוזמה חברתית-כלכלית עם נוער בסיכון בירושלים.
תובנות מרכזיות
- המאבק הלהטבי דעך בישראל לא משום שהושג שוויון מלא אלא משום שהמציאות הביטחונית והמלחמה דחקו מאבקים צודקים רבים הצידה
- קיים ויכוח עקרוני האם צה"ל צריך להיות כור היתוך מחנך לחרדים, או שדי בסנקציות כלכליות (עיכוב יציאה, הפסקת סבסוד) כדי לדחוף לגיוס
- עמדה אחת גורסת שהכרה במדינה ולימודי ליבה חייבים להקדים את הגיוס, ועמדה נגדית טוענת שצריך להתחיל בכל מקום אפשרי במקביל ולא לחכות
- שילוב כלכלי של החרדים — עבודה, תשלום מיסים וגדילת כוח קנייה — עשוי למתן את ציבור החרדים יותר מכל שינוי חינוכי כפוי
- אחוזי הגיוס בחברה החרדית עומדים על כ-13% לעומת כ-82% בחברה החילונית והדתית, פער שמזין את עוצמת הוויכוח הציבורי
באיזה שלב או מאיזו כמות אפשר להפסיק לכנות את החרדים שתוקפים תחנות משטרה 'קיצוניים' ולהתחיל לראות בכך התנהגות של הזרם המרכזי?