בוקר חדש -חמישי, 11.6.26

שלושת מנחי 'בוקר חדש' מנהלים ויכוח נוקב על הסבב השלישי מול איראן, על אובדן ההרתעה הישראלית ועל הפער בין הרטוריקה של ניצחון למציאות בשטח.

בפתח התוכנית, על רקע התראות בשומרון, המנחים מתארים את ההתרגלות למצב המלחמתי ואת הסטרס שבשגרת המקלטים. הדיון המרכזי עוסק בשאלה האם ישראל מנהלת את האירוע מול איראן או נגררת אליו, כאשר נטען שלאיראן אפס הרתעה מול ישראל ומול האמריקאים, ושטראמפ עסוק בכלכלה ובאינטרסים שלו ולא באמת שולט. אחד המנחים מבקר בחריפות את הרטוריקה ה'מתומתמת' של מנהיגים על ניצחון מוחלט ועל החזרת איראן 'דורי דורות' אחורה, בעוד המציאות מראה עשרות טילים על ישראל. המנחה השני טוען שלמרות הכל אין לישראל ברירה אלא להילחם וליזום, כי החלופה היא לתת לאיראן להתחמש ולצבור טילים. שניהם מסכימים שהניהול גרוע ושאסור היה לשקר לציבור על מטרות המלחמה ועל השגתן.

תובנות מרכזיות

• הסכנה האמיתית היא ההתרגלות: 'מתרגלים לדברים גרועים, וגרוע להתרגל' — נורמליזציה של חיים תחת טילים ובמקלטים.
• מלחמה לא נמדדת רק בשאלה אם המצב אחריה מושלם, אלא בשאלה אם הושגו המטרות שהוצבו — ולפי המנחים אף מטרה לא הושגה.
• אובדן ההרתעה הוא הליבה: איראן יורה עשרות טילים בתגובה לתקיפת בניין ריק בדאחיה, סימן שההרתעה הישראלית נשחקה מול איראן ומול חיזבאללה.
• אפשר לבקר ניהול גרוע של מלחמה גם בלי להציע חלופה מנצחת — ביקורת לגיטימית אינה מחויבת בפתרון.
• קיים מתח מובנה: עדיף ליזום מאשר להיגרר (לקח השבעה באוקטובר), אך יוזמה לא מבטיחה שליטה בתוצאה או בהסלמה.
• הרטוריקה של 'ניצחון מוחלט' ו'החזרת איראן דורי דורות' שימשה לגזירת קפיטל פוליטי ולא תיארה את המציאות בשטח.