האם יצירה עכשווית בתרבות העברית מחוייבת לקאנון היהודי?

ד"ר ג'רמי פוגל מאלמה על תחרות המאמרים ששאלה אם היצירה העברית העכשווית מחויבת לקאנון היהודי — והקריאה להחיות את רוח הנאורות מול הפונדמנטליזם.

המנחים יובל ומאיה משוחחים עם ד"ר ג'רמי פוגל, חבר סגל בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב ומנהל אקדמי באלמה — הבית לתרבות עברית, על תחרות מאמרים שאליה הוגשו כ-130 מאמרים סביב השאלה אם יצירה עכשווית בתרבות העברית מחויבת לקאנון היהודי. השיחה, המתקיימת בצל יום קשה ובהקשר אירועי השביעי באוקטובר, נסבה על המתח בין חברה ליברלית 'נבוכה' לבין פונדמנטליזם נחוש וממומן, ועל השאלה האם אפשר להשיב מלחמה באמצעות רוח הנאורות. פוגל מציג את שלושת הזוכים — יואב בן ארי, עודד קרמלי ונועי אסגיב — ואת הגישות השונות שהם מציעים, וטוען שעצם החשיבה המורכבת היא הניצחון. הפרק מתאים למי שמתעניין בפילוסופיה יהודית, בתרבות עברית חילונית ובוויכוח על היחס לעבר ולמסורת.

תובנות מרכזיות

• פוגל קורא לחברה הליברלית 'נבוכה': הפונדמנטליזם פועל בנחישות ובמאמץ מאורגן וממומן, בעוד הצד הליברלי רק מתחיל להיזכר בכוחם של רעיונות — ולכן יש להתעורר ולהיאבק ברעיונות, לא רק להישאר פסיביים.
• הוא רואה בנאורות פעולה חינוכית-תרבותית מוצלחת שהוציאה את אירופה מאלף שנות כפיפות לכנסייה, לאינקוויזיציה ולציד מכשפות — ודווקא מעטים אינטלקטואלים שינו תרבות שלמה.
• פורמט תחרות המאמרים אינו חדש: במאה ה-18 רעיונות הופצו בדיוק כך — חיבורי רוסו על אי-השוויון, וכן חיבורים של קאנט ושל מנדלסון (שניצח את קאנט) נכתבו במקור כמענה לתחרויות.
• ההבחנה המרכזית של פוגל: הפונדמנטליזם מציע 'סימני קריאה' ותשובות חד-משמעיות מנחמות, אך זו אשליה שבריריות במחיר נפשי גדול; המורכבות מציעה 'סימני שאלה' — פחות קלה אך משכנעת ומשקפת יותר את המציאות האינסופית בסבכותה.
• פוגל מתנגד הן לקידוש העבר המיתולוגי-מדומיין והן להשלכתו המוחלטת: הבורות אינה כוח, אך מוקד הערך והמחויבות הקיומית צריך להיות צופה-עתיד — מתוך דאגה לילדים ולנכדים, לא מתוך כבוד לעבר.