איך פודקאסטים בישראל מוצאים מאזינים חדשים? לפי שיחות של פודקאסט·ישראל באוקטובר 2026 עם מגישים, עורכים ומפיקים, רוב המאזינים החדשים מגיעים מפה לאוזן, מהפצה ממוקדת בקבוצות וואטסאפ ופייסבוק ומהמלצות יוטיוב. רילז מביאים צפיות אך לא בהכרח האזנה לפרק מלא, השבוע הראשון של פרק קריטי, וכמעט אף אחד לא מודד בדיוק מה עובד.
הכתבה מבוססת על תשובות של מגישים עצמאיים, פודקאסטים של כלי תקשורת, תחנה אקדמית, מותגים ובתי הפקה. ציטוטים בשם מובאים באישור המרואיינים, ושאר התשובות מובאות בלי שם ובניסוח שלנו.
פה לאוזן: הערוץ שכמעט כולם מזכירים
פה לאוזן הוא ערוץ הגילוי שהמגישים הישראלים הזכירו הכי הרבה, ולפי חלקם הוא עבד טוב יותר מפרסום בתשלום. שמואל רוזנר, מגיש הפודקאסט הקיפוד והשועל, ענה בשורה אחת:
"פה לאוזן בעיקר - בעבר קצת פרסמנו אבל לא היינו משוכנעים שזה מצדיק את הטרחה."
הוא לא לבד. מגיש של פודקאסט מדע ענה במילים כמעט זהות: בעיקר רשתות חברתיות ופה לאוזן. מגיש של פודקאסט מקצועי אחר סיפר שאין דבר אחד ספציפי, אלא קידום בכל מיני מקומות והעוקבים הרבים שלו, ושהסימן שהפודקאסט שווה את הזמן הוא שהרבה אנשים אומרים לו שהם אוהבים אותו. מגישה של פודקאסט טכנולוגי הצביעה על פרסום בלינקדאין ושיח בקהילות, ועל בחירת נושאים לפי מה שחם כרגע בתחום. ומגיש של פודקאסט פסיכולוגיה שנכנס לטופ 100 של אפל ייחס את זה בעיקר לתוכן המעשי.
מה גורם לאנשים להמליץ? גיא נתן, מגיש מפת החום, תיאר זאת כ"שילוב של איש שיחה טוב+ נושא שמעניין את הקהל ורלוונטי כיום".
מרטין בוקסדורף, יועץ משכנתאות ומגיש "הבולדוג" מספר סיפורים, ניסח את זה ככלל אישי:
"יש לי כלל אחד- אם זה מעניין אותי, זה עושה לי חשק והתלהבות ואז מרגישים שזה פודקסט אש ומגיעים. כל פעם שעשיתי בלי שאני מתלהב מזה, זה לא הצליח."
והוא מוסיף בצניעות: "שמתי לב בחיים שכל דבר שאני לא מתלהב ממנו, לא מצליח. אבל אולי זה רק אני".
לא כולם מוותרים על קידום ממומן
קידום ממומן יחד עם ניהול קהילה הוא מודל שעובד לפחות לפודקאסט אחד של גוף תרבות, בניגוד לניסיון של שמואל רוזנר.
מול רוזנר, שלא השתכנע שפרסום בתשלום מצדיק את הטרחה, עומד מודל אחר: פודקאסט רעיוני שיוצא מגוף תרבות סיפר לנו שהמאזינים החדשים מגיעים בעיקר מקמפיינים ממומנים ומניהול קהילות חזק, ושהצעד הבא שלהם הוא רילז ותוכן מצולם. גם כאן, שימו לב, הקהילה נמצאת במרכז, לצד הכסף.
רילז מביאים עיניים. האם הם מביאים מאזינים?
רילז באינסטגרם ובטיקטוק מביאים הרבה צפיות, אבל לפי בן פורגס מספורט1 וענת גרינבלום שרייבר מ'קול האוניברסיטה' הם לא הופכים בהכרח להאזנה לפרק מלא. זו הנקודה שבה התשובות היו החדות ביותר. בן פורגס, עורך הפודקאסטים בספורט1 ומגיש שותף בבשירות פוד מלכותו, פתח בכנות: "כיום זה דורש הרבה עבודה בסושיאל, עבודה שיווקית, יצירת תוכן. מודים שאנחנו חוטאים ולא עושים מספיק בגזרה הזו". הצוות שלו בכל זאת מוציא מכל פרק בין שניים לארבעה קטעים לרילז באינסטגרם ובטיקטוק. ובכל זאת:
"רילזים הרבה פעמים מביאים הרבה עיניים והרבה תגובות והרבה טראפיק - אבל לא תמיד הם מביאים גם לעלייה בכמות המאזינים. מחסום המעבר מריל לפודקסט הוא גדול. בהרבה מקרים הפנייה לקבוצות קטנות וקידום הפודקסט או פוסטים שהם סיפור קצר מהפוד (ולא וידאו) עם הפניה עבדו טוב יותר לצירוף מאזינים."
אותה תובנה הגיעה מכיוון אחר לגמרי, מתחנה חינוכית שאין בה קידום ממומן בכלל:
"על אף הרוויה של רילסים ברשתות חברתיות ועל אף הרבה מאוד צפיות ברילסים, לרוב זה לא(!!) מתורגם להאזנה לפרקים מלאים […] כדי להגיע לקהילת מאזינים נאמנה, שצורכת לפחות כשני שליש מאורך הפרק, יש צורך לאפיין במדויק את קהל היעד ולהפיץ לו באופן ייעודי את התוכן. כיום זה בעיקר בקבוצות פייסבוק או ווטסאפ שיש להן תחום עניין רלוונטי."
ענת גרינבלום שרייבר הוסיפה שצעירים רבים שהיא פוגשת מרגישים שצפייה בריל היא "טעימה שמספיקה להם", ולא בהכרח תניע אותם להאזין לפרק מלא.
יוטיוב ושורטס: המקום שבו הגילוי כן קורה
יוטיוב הוא החריג: לפי יואב יושע ולירון רוז, שורטס ומנגנון ההמלצות של יוטיוב כן מביאים מאזינים ומנויים חדשים. יואב יושע, מגיש ים ומלואו, ענה בלי היסוס:
"כרגע מה שממש חזק זה שורטס ביוטיוב. מביא המון המון מאזינים וsubscribers"
השורטס שלו חתוכים מתוך הפרקים עצמם. וכששאלנו כמה מהצופים עוברים לפרק המלא, הוא ענה בכנות: "לא יודע להגיד".
לירון רוז, מגיש הינשוף, פודקאסט עומק עצמאי עם עשרות אלפי עוקבים ביוטיוב ועוד אלפים בספוטיפיי ובאפל, מתאר את הפלטפורמה כמנוע הצמיחה המרכזי:
"יוטיוב הוא מנוע הצמיחה המרכזי של הינשוף. חלק משמעותי מהצופים החדשים מגיע דרך מנגנוני ההמלצה של הפלטפורמה, שמזהים עניין בתכנים דומים ומציעים להם את הפרקים שלנו."
לצד ההמלצות, הוא מונה חיפוש לפי נושאים ושמות אורחים, שיתופים ברשתות, המלצות אישיות וחשיפה שלו בערוצי תקשורת נוספים, "שמאפשרת לקהלים חדשים להכיר אותי ואת התכנים".
שתי התשובות משלימות זו את זו: ביוטיוב, הקטע הקצר והפרק המלא חיים באותה פלטפורמה, ולכן המרחק ביניהם קצר יותר. בריל באינסטגרם או בטיקטוק, לעומת זאת, המאזין צריך לעבור לאפליקציה אחרת, וזה בדיוק "מחסום המעבר" שבן פורגס מתאר.
השבוע הראשון: חלון הזמן של האלגוריתם
השבוע הראשון אחרי עליית פרק הוא חלון הקידום הקריטי, לפי גיא ליברמן, מגיש כסף בקיר.
גיא ליברמן, עיתונאי שהגיע מגלובס ומגיש את כסף בקיר כבר קרוב לשמונה שנים, ומפיק היום פודקאסטים לגופים ועסקים, מסתכל על קידום דרך שעון. בשיחה איתנו הוא השווה פרק פודקאסט לפרק של "פאודה": גם אחרי כמה שבועות אפשר למצוא אותו, אבל הקידום מרוכז בהתחלה.
"יש זמן שמבחינתי הוא זמן קריטי, זה היום הראשון, זה היום השני, וזה השבוע הראשון. אלה הזמנים שאני מסתכל עליהם, כי זה הזמן שלו להתפוצץ."
אחרי השבוע הזה, לדבריו, גם האלגוריתם נחלש וגם מגיע הפרק הבא, שגם אותו צריך לקדם. ולמה זה דחוף היום יותר מלפני שנתיים או שלוש? כי כמות הפודקאסטים גדלה מאוד: "האטנשן שלנו היום הוא סופר נמוך, מציפים אותנו במידע מכל הכיוונים ובתכנים אין־סופיים, ולכן הפודקאסטים צריכים להילחם על קיומם". המסקנה שלו: מי שפותח פודקאסט חייב לשאול את עצמו, לא פחות מאיזה פודקאסט ומי המנחה, "גם איך אני משווק אותו".
פודקאסט של כלי תקשורת מול פודקאסט עצמאי
פודקאסט של כלי תקשורת נהנה מצוות ומערוצי הפצה, ופודקאסט עצמאי נשען בעיקר על המגיש ועל הקהל שלו. לפודקאסט שיוצא מגוף מדיה יש יתרון ברור: ידיים ובית. "בשירות פוד מלכותו" נולד ב־2018 כפרויקט עצמאי של שלושה חברים, עובדי ספורט1, שהקליטו בחדרי ההקלטה של הערוץ בלי תמיכה רשמית. ב־2023, אחרי שנים של התמדה, הוא הפך רשמית לפודקאסט של ספורט1: הוא משודר בחבילת הערוצים, והסושיאל של החברה מעלה ממנו רילז. אבל בן פורגס מזכיר גם את הצד השני: בתוך גוף תקשורת צריך להבין את מקומך בהיררכיה ואת חלוקת המשאבים, "ולהמשיך להילחם ולהוכיח כדי להראות שמגיע לך יותר".
ויש גם תקרה של נישה. "מרגיש שיש מחסום הצלחה לנושא", אומר פורגס. קשה להתחרות בפודקאסטים על נושאים רחבים יותר כמו הכדורגל הישראלי, ומי שאוהב כדורגל אנגלי צורך גם תקשורת זרה. הפתרון, לדבריו, הוא "יצירת חיבור עם המאזינים ולהיות יותר מרק מקור מידע אלא משהו שכיף או נעים להאזין לו".
ב'קול האוניברסיטה' התמונה הפוכה. "אנחנו תחנה חינוכית ואין אצלנו קידום ממומן של תוכן", אומרת ענת גרינבלום שרייבר, עורכת התוכן הראשית ומנהלת התוכניות בתחנה. כשלמגישים יש קהל משלהם, הקהל מגיע בעיקר מהם: מהעוקבים שלהם, "שכנראה מגיעים אליהם דרך קבוצות ווטסאפ או דרכים אורגניות אחרות". היא מתארת גם מודל שלישי: בתי פודקאסטים שעובדים כמו מודל מסחרי של טלוויזיה, עם צוות עורכים, מפיקים ותחקירנים ומגישים סלבריטאים שמביאים טראפיק, שמוצג אחר כך למפרסמים ולנותני חסות.
גיא ליברמן מכיר את שני הצדדים. "כסף בקיר" עדיין עולה תחת גלובס, והוא מגיש אותו כפרילנסר אחרי שעזב את העיתון ב־2022, "לא סנטימטר ימינה ולא שמאלה" מהמתכונת. "הוא פודקאסט עיתונאי לחלוטין, לא מסחרי, לא שיווקי", הוא אומר.
המגישים העצמאיים נשענים על משהו אחר: על עצמם. מגיש עצמאי אחר סיפר שדווקא המגוון הרחב של הנושאים, מכלכלה וגאופוליטיקה ועד היסטוריה ותרבות, חושף את הפודקאסט לקהלים שונים, וחלק לא מבוטל מהם נשאר. לדבריו זה אולי נוגד את החכמה המקובלת של מיקוד, אבל אצלו זה עובד, אולי כי ההנאה שלו מהמגוון עוברת לקהל. יעל דרומי, מגישת לא קונה את זה, הסבירה למה בכלל לבחור בפודקאסט:
"זו פשוט דרך מעניינת ועמוקה יותר לייצר תקשורת מפוסט משמים בלינקדאין. מעורר הרבה יותר עניין ומגיע להרבה יותר אנשים"
לירון רוז מוסיף את מה שבעיניו בנה את הקהל של הינשוף:
"מהיום הראשון החלטתי שהינשוף לא יהיה עוד תוכנית אקטואליה שמנסה להתחרות בכותרות של אתמול, אלא מקום לשיחות עומק על הנושאים החשובים באמת לחברה הישראלית. אני בוחר אורחים שמעניין אותי אישית לשוחח איתם, ולא בהכרח כאלה שמבטיחים רייטינג מיידי."
לאורך זמן, הוא אומר, נוצרה קהילה של צופים "שמעריכים את העצמאות המחשבתית, את השיח הפתוח ואת הנכונות להקדיש שעה או שעתיים לנושא אחד". שימו לב לדמיון למרטין בוקסדורף ולגיא נתן: שלושה מגישים שונים מאוד, ואותו מנוע. מה שמעניין את המגיש, מעניין גם את הקהל.
הבעיה שכולם חולקים: אי אפשר למדוד
רוב מגישי הפודקאסטים בישראל לא יודעים למדוד בדיוק מאיפה מגיעים המאזינים או הלקוחות, וזה הדבר שחזר כמעט בכל שיחה. אורי גורן, מגיש שותף בexplAInable ומייסד חברת AI, נשאל אם הפודקאסט מביא לקוחות לחברה ואיך מודדים את זה:
"זו שאלה מעולה. ואנחנו לא הצלחנו למדוד את זה במהלך השנים."
גיא ליברמן הולך צעד אחורה, אל הנתון הבסיסי ביותר. כשניסה לאחרונה לאסוף נתונים על התחום, מצא מעט מאוד. "קודם כול מספר ההאזנות. זה נתון שהוא לא קיים. אתה לא באמת יודע", הוא אומר על ספוטיפיי ואפל פודקאסטים, להבדיל מיוטיוב שבו אפשר לספור צפיות. והוא מזכיר את סדרי הגודל: "יש פודקאסטים שעם כל הכבוד, יש להם עשרות האזנות לפרק, במקרה הטוב."
מרטין בוקסדורף תיאר את הפער מהצד העסקי. הפודקאסט נותן לו "כעיקרון חשיפה", וחלק מהמאזינים נחשפים לתכנים המקצועיים שלו ופונים אליו כשהם צריכים משכנתא. אבל זה לא מביא לידים ישירים: מי שמאזין ואחר כך מחפש יועץ משכנתאות "נתקל בי ומזהה שזה הבחור מהפודקסט. ואז יש לי יתרון". מגיש אחר, שמפעיל עסק לצד הפודקאסט, אמר שהוא לא עושה פילוח, אבל יודע שיש עבודה למוצרים שלו. בעלת משרד דיגיטל שמגישה פודקאסט סיפרה שכשמחפשים את שמה בגוגל, עולים דווקא הטוויטר והאינסטגרם שלה, שחזקים יותר מהפודקאסט. ויואב יושע, כאמור, לא יודע כמה מצופי השורטס מגיעים לפרק המלא.
בצד השני עומדים בתי הפקה וחברות שמודדים האזנות ושימור בתוך הפרק. בית הפקה מוביל אמר לנו שהכל בדיגיטל מדיד, וחברת טכנולוגיה גדולה מודדת בעיקר מספרי האזנות וריטנשן בתוך הפרק. מגיש של פודקאסט ראיונות ארוך שיוצא בכלי תקשורת כלכלי שיתף נתון נדיר: כשליש ממי שמתחיל פרק של שעתיים וחצי מסיים אותו. אבל גם שם, המספרים מראים מה קרה לפרק, ופחות מאיפה הגיע המאזין.
נכס לטווח ארוך, לא ויראליות
פרק פודקאסט טוב ממשיך להביא מאזינים חודשים ושנים אחרי שעלה, בעיקר כשהנושא לא מתיישן או חוזר לכותרות. גיא נתן, כששאלנו אם פרקים ישנים ממשיכים להביא מאזינים, ענה: "מאוד מאוד תלוי ברלוונטיות. אם זאת חברה שחזרה לכותרות אז כן".
גיא ליברמן מחדד את ההבחנה. לקדם פרק ישן זה לא אותו דבר: "לבוא ולתת לי פרק שהיה לפני חודשיים זה שונה מאשר להבליט לי פרק שהיה לפני שלושה ימים או שבוע". פודקאסט יומי של אקטואליה יכול להתיישן תוך שבוע. "כסף בקיר" נמצא בצד השני:
"יש לו מה שנקרא בעגה המקצועית 'זנב ארוך'. אני רואה שחוזרים לפרקים הישנים גם הרבה מאוד זמן אחרי שהם התפרסמו."
את הארכיון הזה הוא כבר מציג למאזינים כנכס: "הפודקאסט הזה הוא למעשה מאגר ידע עצום. הוא אוצר ידע למשקיעי נדל״ן". לארגן אותו מחדש, הוא מודה, "זה דורש השקעה, זה דורש תכנון מראש, ויז'ן".
לירון רוז מהינשוף רואה את אותו דבר אצלו: "היתרון הגדול של פודקאסט עומק הוא שפרק טוב ממשיך לחיות זמן רב אחרי פרסומו. לא מעט אנשים מגלים היום פרקים שהוקלטו לפני חודשים ואפילו שנים. כך נבנית בהדרגה ספריית תוכן שממשיכה להביא קהל חדש באופן אורגני." ואת זה הוא ניסח כלקח המרכזי שלו:
"הלקח החשוב ביותר הוא שצריך לבנות נכס תקשורתי לטווח ארוך, ולא לרדוף אחרי הצלחה ויראלית רגעית. […] המטבע החשוב ביותר כאן הוא אמון."
הוא מתייחס לפודקאסט עצמאי כמיזם יזמי לכל דבר, שדורש חזון, בידול, התמדה ולמידה מהנתונים, ומוסיף: "למדתי גם שלא צריך לפנות לכולם. עדיף לבנות קהל נאמן של אנשים סקרנים, חושבים ומעורבים". בסוף, לדבריו, "הצמיחה היא תוצאה של הערך הזה, ולא המטרה בפני עצמה".
מעניין שגם כאן, מי שלא עושה עם הפרק דבר אחרי שהוא עולה מפסיד את הזנב הזה. מגיש של פודקאסט מקצועי תיאר את מה שקורה אצלו לתוכן אחרי העלייה במילים "די כלום, עולה לספוטיפיי וליוטיוב וזהו".
מה מביא מאזינים חדשים: סיכום לפי ערוץ
הטבלה מסכמת את ערוצי הגילוי שהמרואיינים תיארו, מה כל ערוץ עושה, ומי אמר את זה.
| ערוץ גילוי | מה הערוץ עושה לפי המרואיינים | מי אמר (שם, פודקאסט) |
|---|---|---|
| פה לאוזן | הערוץ העיקרי; פרסום בתשלום לא הצדיק את הטרחה | שמואל רוזנר (הקיפוד והשועל); וגם מגישים נוספים ללא שם |
| קמפיינים ממומנים + ניהול קהילה | עובד לפודקאסט רעיוני של גוף תרבות | ללא שם |
| קהילות ממוקדות (וואטסאפ, פייסבוק, קבוצות קטנות) | הדרך לבנות קהל נאמן שמאזין לפחות לשני שליש מהפרק; פוסט טקסט עם הפניה עבד טוב יותר מריל | ענת גרינבלום שרייבר ('קול האוניברסיטה'); בן פורגס (בשירות פוד מלכותו) |
| רילז באינסטגרם וטיקטוק | הרבה צפיות ותגובות, אבל לא בהכרח האזנה לפרק מלא | בן פורגס (בשירות פוד מלכותו); ענת גרינבלום שרייבר |
| יוטיוב ושורטס | שורטס מתוך הפרקים מביאים מאזינים ומנויים; מנגנוני ההמלצה מביאים צופים חדשים לפרקי עומק | יואב יושע (ים ומלואו); לירון רוז (הינשוף) |
| השבוע הראשון | היום הראשון, השני והשבוע הראשון הם חלון הזמן של הפרק; אחר כך האלגוריתם נחלש | גיא ליברמן (כסף בקיר) |
| המגיש כמותג והתלהבות | הקהל מגיע עם המגישים והעוקבים שלהם; התלהבות המגיש מורגשת; אורחים שמעניינים את המגיש | ענת גרינבלום שרייבר; מרטין בוקסדורף (הבולדוג); לירון רוז (הינשוף) |
| כלי תקשורת כבית | שידור בערוצי הבית וצוות סושיאל, אבל תחרות פנימית על משאבים | בן פורגס (בשירות פוד מלכותו); גיא ליברמן (כסף בקיר) |
| רלוונטיות וזנב ארוך | איש שיחה טוב ונושא רלוונטי; פרקי עומק ופרקים מקצועיים ממשיכים להביא קהל חודשים ושנים | גיא נתן (מפת החום); לירון רוז (הינשוף); גיא ליברמן (כסף בקיר) |
מה אפשר לקחת מזה
אלה שבע המסקנות העיקריות מהשיחות עם מגישי פודקאסטים בישראל:
- לא כל צפייה היא מאזין. אם המטרה היא האזנה לפרק מלא, כדאי לבדוק גם פוסט טקסט קצר עם הפניה, ולא רק וידאו.
- הקהילה קודמת לאלגוריתם. כמה מהמרואיינים, מכלי תקשורת, מתחנה חינוכית ומגוף תרבות, הגיעו לאותה מסקנה: הפצה ממוקדת לקבוצות עם תחום עניין רלוונטי.
- ביוטיוב, הקצר והארוך גרים באותו מקום. זה אולי מסביר למה שורטס עבדו שם טוב, לפחות אצל חלק מהמגישים.
- רכזו את המאמץ בשבוע הראשון. זה החלון שבו לפרק יש סיכוי "להתפוצץ", לפני שהאלגוריתם נחלש והפרק הבא מגיע.
- פרק טוב הוא נכס. כשהנושא חוזר לכותרות, או כשהתוכן לא מתיישן, פרק ישן ממשיך להביא קהל. ארכיון של שנים הוא מאגר ידע.
- התלהבות מדבקת. מגישים שונים מאוד אמרו את אותו דבר: מה שמעניין אותם באמת, מגיע לקהל.
- כדאי להתחיל למדוד משהו. כמעט כל מי שדיברנו איתו מודה שהוא לא יודע בדיוק מאיפה מגיעים המאזינים, ובספוטיפיי ובאפל גם מספר ההאזנות עצמו לא שקוף.
שאלות נפוצות
מה מביא לפודקאסטים בישראל הכי הרבה מאזינים חדשים?
לפי השיחות שקיימנו, פה לאוזן והפצה בקהילות ממוקדות, כמו קבוצות וואטסאפ ופייסבוק. יוטיוב, כולל שורטס, הוזכר כערוץ גילוי חזק אצל חלק מהמגישים.
האם רילז מביאים מאזינים לפודקאסט?
רילז מביאים הרבה צפיות ותגובות, אבל גם בספורט1 וגם ב'קול האוניברסיטה' אמרו לנו שזה לא מתורגם בהכרח להאזנה לפרקים מלאים. "מחסום המעבר מריל לפודקסט הוא גדול", כדברי בן פורגס.
האם שורטס ביוטיוב עובדים לפודקאסט?
אצל יואב יושע, מגיש ים ומלואו, שורטס שחתוכים מתוך הפרקים "מביא המון המון מאזינים וsubscribers". כמה מהם עוברים לפרק המלא, הוא לא יודע להגיד.
מתי הכי חשוב לקדם פרק חדש?
לפי גיא ליברמן, מגיש כסף בקיר, ביום הראשון, ביום השני ובשבוע הראשון. אחרי זה האלגוריתם נחלש ומגיע הפרק הבא.
האם פרקים ישנים ממשיכים להביא מאזינים?
כן, בעיקר בפודקאסטים שלא מתיישנים. גיא נתן אומר שזה תלוי ברלוונטיות, לירון רוז מספר שאנשים מגלים פרקים של הינשוף מלפני חודשים ושנים, וגיא ליברמן רואה "זנב ארוך" בפרקים הישנים של כסף בקיר.
איך מודדים אם פודקאסט מביא לקוחות?
רוב המגישים שדיברנו איתם לא מודדים את זה ישירות. אורי גורן מ־explAInable אמר: "אנחנו לא הצלחנו למדוד את זה במהלך השנים". מרטין בוקסדורף מתאר יתרון עקיף: לקוחות שמזהים אותו מהפודקאסט.
כתב: יעקב אברהמוב
הכתבה מבוססת על שיחות שקיימנו עם מגישים, עורכים ומפיקים של פודקאסטים בישראל באוקטובר 2026, כולל שיחת טלפון עם גיא ליברמן ב־19 באוקטובר. ציטוטים בשם מופיעים באישור המרואיינים; תשובות של מרואיינים שלא אישרו ציטוט בשם הובאו בלי שם ובניסוח שלנו.
עוד כתבות על עולם הפודקאסטים בישראל במגזין של פודקאסט·ישראל.
