ההקצנה במנהיגות, בשיח ובחברה אינה רק איום אלא מנגנון שמחדד את הבעייתיות ו'דוחף' אותנו לשינוי שלא היה מתרחש במצב נוח ונורמלי.
שינוי אמיתי אינו עובר דרך המיינד אלא דרך 'אלכימיה רגשית' - הוא קורה רק כשחוצים את סף הכאב, כמו עובד שסופג בוס נצלן שנים עד שהקול הפנימי אומר 'אני לא מוכן יותר'.
מיקי ממסגרת את אירועי 2023 (הרפורמה והמחאה בשבוע ה-40, ביום שמחת תורה) כפתיחה של הפצע הלאומי העמוק ביותר - תודעת העם הנרדף - בלי שיפוט אם הרפורמה טובה או רעה; מה שמעניין הוא הפצע שנפתח כדי להירפא.
המעבר התודעתי הוא 'מקרו ומיקרו' - אותו תהליך פועל גם ביחסים בין מנהיגים לאזרחים וגם במערכות יחסים אישיות, ולא כולם יעברו אותו ('יש הרבה שלא יצאו ממצרים').
מול הכאוס יש שתי דרכים: להיכנס למעגל קורבנות שמתעצם, או לקחת אחריות ולהפוך לעצמאי יותר - כפי שנראה בקורונה, כשאנשים החלו לדאוג לבריאותם ולבחור עבודה משמעותית יותר.

השאלות שחוזרות

יש לנו אפשרות בתור אנשים לחמוק מהתהליך הזה, או יותר נכון להקדים אותו? אם אני לא צריך לחכות להגיע למצב הלחוץ והכואב, האם אני יכול לבצע תהליך תודעתי עם עצמי?
מתוך כל התפקידים שעשית, איזה תפקיד היה הכי משמעותי בעיניך, ואם היית מסתכל שוב על הדרך שלך - היית עושה משהו אחרת?
כשאתה מקבל החלטה או דירקטיבה כמנכ"ל, איך אתה יודע שזה באמת קורה בפועל למטה, ברצפת הייצור, מול שרשרת קבלני המשנה?

הזמן כאורח / יצירת קשר

רוצה את פרטי הקשר המאומתים? מוצר המידע שלנו כולל אנשי קשר מאומתים, ציון פופולריות, ונתוני אפיזודות לכל פודקאסטר בישראל.

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך - מהארכיון שכבר הקלטת.