מנחה

mishpachaochelnefesh

1 פודקאסט באתר

אכילה רגשיתבריאות נפשיתהתפתחות אישיתמשקלרגשתזונה

מנחה ב-

אותה פעולה חיצונית — להחזיק לילד גבול במקלחת או לשתות שייק בבוקר — יכולה לבוא משתי תנועות פנימיות הפוכות לגמרי: מחרדה ושליטה, או מאהבה ובחירה; ההבדל הוא בנפש, לא בתמונה.
גם 'חיוביות' יכולה להפוך לרעל: כשהדיאטה הישנה מתחפשת ל'את חייבת להיות חיובית, אין מקום לכאב, מחר יום חדש' — זו אותה נוקשות בעטיפה רכה.
אף אמא לא קמה בבוקר כדי 'לדפוק את הילדים', אבל בערב היא הולכת לישון עם הכישלון האחד מתוך אלף הדברים שעשתה — והרוטוויילר הפנימי לוחש לה 'את לא מספיק טובה'.
אנחנו לא נולדים עם 'בור בלי תחתית'; התחושה שאין גבול לאכילה היא סימן שהתרחקנו מאוד מתחושות הגוף, ולא עדות לטבע הרסני — ויש דרך לחזור אליהן.
גבול שאינו ריאלי (כמו לקצוב לעצמך כמות אוכל של ילדה בת ארבע) הוא עצמו מקור הקושי; עצם הצבת הגבול הנוקשה מייצרת את המלחמה שיכלה להיחסך, גם מול עצמנו וגם מול הילדים.

האם הכלב הזה יכול להפוך לציפור? האם יש אפשרות שכלב יהפוך לציפור?
מי אכלה יותר בניסוי — שומרי הדיאטה או מי שאינם בדיאטה — ולמה דווקא תוספת המילקשייק הפכה את התוצאה?

כל פרק שלך יכול להפוך למאמר שגוגל מדרג ושמנועי ה-AI מצטטים. כך מאזינים חדשים מוצאים אותך — מהארכיון שכבר הקלטת.