ציפית לישועה? | הרב אלישע אבינר

/ שאלות נפוצות על הפרק

על מה הפרק הזה?

הרב פותח ברמבם בהלכות מלכים, שקובע שמי שאינו מאמין במשיח או אינו מחכה לביאתו כופר בתורה, ומעמיד שאלה: מה מוסיפה החובה לחכות מעבר לעצם האמונה. בשם ראש הישיבה הרב נחום רבינוביץ' הוא מזכיר שכל לשון ברמבם נשענת על מקור בחזל, ומגיע לגמרא שממנה עולה שהמחכה הוא זה שאינו מתייאש גם אחרי שהגיע הקץ והמשיח לא בא. מכאן הוא בונה הבחנה בין אמונה סבילה לבין ציפייה חיה שאינה נשברת.

מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

השאלה שמניעה את השיעור אינה אם מאמינים במשיח אלא מה נדרש כדי להיחשב כמי שמחכה לו, חובה שהרב מציג כנפרדת מן האמונה. · מן הגמרא הוא מסיק שכישלונו של מי שאינו מחכה הוא הייאוש: אדם שהאמין שנים ואז חדל להאמין משעבר הקץ והמשיח לא הגיע. · הרב נשען על כלל מבית מדרשו של הרב נחום רבינוביץ', שלכל ביטוי אצל הרמבם יש עוגן במקור חזלי.

מתיאור הפרק

האם ההמתנה לגאולה דורשת עשייה אקטיבית או רק כליון עיניים לנס? איך צריך לצפות לישועה? בשיעור זה נעמיק במשמעות שאלת הגמרא "ציפית לישועה?" ונעמוד על חובת ההכנה הרוחנית לקבלתה. נדון במחלוקת בין הרב קוק לרב חרל"פ אם שלמות הגאולה תופיע בדרך הטבע או בנס, מתוך בירור שורש החיוב, נלמד כיצד הופכים את ההמתנה לכוח מניע בעבודת ה' היומיומית.