קולנוע מאולם אחר
קול האוניברסיטה | AudioVersity8 פרקים
על התוכנית
נעמי ונתאי הולכים לבתי קולנוע עצמאיים ומשתפים בחוויית הצפייה. ביקורות סרטים וראיונות עם אנשי תעשיית הקולנוע המובילים.
מה זה קולנוע מאולם אחר?
קולנוע מאולם אחר הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית טלוויזיה וקולנוע מאת קול האוניברסיטה | AudioVersity. פודקאסט קולנועי המציע קריאה ביקורתית, חברתית ומעמיקה של יצירות מופת וסרטים עכשוויים מנקודת מבט אישית ואקדמית. בארכיון 8 פרקים, פרק חדש בערך פעם בחודש, אורך פרק ממוצע כ-35 דקות.
| קטגוריה | טלוויזיה וקולנוע |
|---|---|
| פרקים בארכיון | 8 |
| תדירות (מהפרקים האחרונים) | פרק חדש בערך פעם בחודש |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-35 דקות |
| הפרק האחרון | 8 בפברואר 2024 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 6 |
עודכן:
פודקאסט קולנועי המציע קריאה ביקורתית, חברתית ומעמיקה של יצירות מופת וסרטים עכשוויים מנקודת מבט אישית ואקדמית.
המנחה
נעמי וניתאי הם מגישים בעלי רקע אקדמי וגישה ביקורתית, המשלבים בין אהבה גדולה לקולנוע לבין יכולת ניתוח מורכבת. הם מנהלים דיאלוג אינטלקטואלי ורגשי המשתף את המאזין בתהליך הלמידה והפיענוח האישי שלהם, תוך שהם מפגינים מודעות פוליטית ומגדרית ערה.
הסגנון
הפודקאסט מאופיין בדיונים מעמיקים, יסודיים ורציניים, השומרים על קצב ענייני ומובנה. הסגנון נע בין ניתוח פורמליסטי של שפת הקולנוע לבין ביקורת חברתית נוקבת, כאשר הם מקפידים לשלב זוויות מבט אישיות עם תיאוריות קולנועיות קלאסיות ומודרניות.
תובנות הזהב מהארכיון
- התבוננות חוזרת בסרט חושפת לעיתים קרובות סתירות בין כוונת היוצר לבין המבנה המוסרי הממשי של היצירה
- השפה הקולנועית והשימוש במצלמה אינם ניטרליים והם מעצבים את תפיסת הערך העצמי והמציאות של הצופה והדמות כאחד
- פערים בצילום ובזוויות המצלמה חושפים לרוב את עמדת הבמאי גם כאשר העלילה מנסה להציג מוסר שוויוני
- צנזורה והתקבלות של סרט מלמדות לא פחות על החברה שצפתה בו מאשר על הסרט עצמו
התוכנית מתאימה לסטודנטים לקולנוע ולחובבי קולנוע המחפשים העמקה תיאורטית, קריאה ביקורתית של יצירות קלאסיות ועכשוויות, ודיון על המשמעויות החברתיות מאחורי סרטי פרסים.
השאלות הבולטות בארכיון
האם התחושה הטובה שיוצאים איתה מהסרט היא פונקציה של ה-Happy Ending בחמש הדקות האחרונות, או שזו באמת חוויית צפייה שנהנים ממנה לאורך כל הסרט?
כשאתה כותב סרט, אתה חושב איך הקהל יגיב? (תשובת נשר: 'לא, אני בכלל לא חושב, אני מספר סיפור בדרך קולנועית שתמיד שונה מהדרכים המקובלות').
מאיפה הגיע הצורך לצנזר את הסרט הזה - ומה בעצם שתי הבנות מייצגות, את המפלגה או את הביקורת עליה?
השאלה אם הפעם הראשונה ב'How to have sex' היא באמת אונס - 'היא אומרת כן, הוא שואל והיא אומרת כן, אבל עדיין זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה בשבילה' - הרגע שמדגים את האזור האפור של הסכמה.
האם השימוש בצילום מודרני מוגזם, כמו צילום הפוך מרחפן, תורם להעברת האימה של החיים של הגיבור או פוגע בחוויית הצפייה?
מי הדמות הראשית בסרט הזה - נאטי, שמניע את כל העלילה, או אוסי, שמחזיקה את החבורה ופותחת את הסרט במונולוג?
6 פרקים = 6 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
פרקים עם ניתוח מלא
שני מנחים מנתחים את "מסכנים שכאלה" של יורגוס לנתימוס ושואלים אם הסרט באמת אומר משהו על מעמדות וסוציאליזם - או רק קורץ לטרנד הפוליטי.
נעמי וניתי (עניתי) רותנברג צוללים לסרט "מסכנים שכאלה" (Poor Things) של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, סיפורה של בלה בקסטר שהוחזרה לחיים בלונדון הוויקטוריאנית ויוצאת למסע גילוי. הם מסכימים שוויזואלית זה סרט מהנה ורלוונטי שמתחקר ביעילות את הפטריארכיה, אך חולקים על הסוף: שניהם מרגישים שהוא אגואיסטי ומתמקד רק בבלה בלי סולידריות, קהילה או העמקה בדמויות המשנה. הם דנים בפער בין המסר ה"סוציאליסטי" שהסרט מנופף בו לבין מימושו בפועל, ובמעבר המהיר מדי שבו מוצגת המיניות של בלה ככל מה שמגדיר את התבגרותה. הפרק מתאים לחובבי קולנוע שאוהבים ויכוח ביקורתי על המסרים החברתיים שמאחורי סרטי פרסים.
- הסרט מצליח לתחקר בצורה אפקטיבית את האופן שבו הפטריארכיה מדכאת נשים ואיך אישה שלא מבינה את חוקי המשחק מתגברת על המכשולים שגברים מציבים לה.
- הפספוס המרכזי לדעת המנחים: הסרט מעלה רעיונות של סוציאליזם ומעמדות אבל לא מעמיק בהם - בלה נשארת לבד, בלי קהילה או סולידריות, ובסוף מתמקדת רק בעצמה ובהנאתה.
- סצנת חלוקת הכסף באלכסנדריה ממחישה את הביקורת: בלה נותנת את הכסף לשני עובדים אקראיים על הספינה במקום לרדת ולבנות קשר אמיתי עם העניים שהיא רוצה לעזור להם.
- הסרט מבוסס על ספרו של אלסטר גריי מגלאסגו; לנתימוס נפגש עם הסופר עוד סביב 2012, והסופר השתכנע לעבוד איתו אחרי שצפה בסרטו "דוגטות'".
- בעיבוד לסרט הורד החלק שמסופר מנקודת מבטו של מקס מקנדלס (בעלה של בלה), ולכן דמותו נותרה שטוחה - מה שהמנחים רואים כפספוס אך גם כמשרת את המיקוד הפמיניסטי בבלה.
האם התחושה הטובה שיוצאים איתה מהסרט היא פונקציה של ה-Happy Ending בחמש הדקות האחרונות, או שזו באמת חוויית צפייה שנהנים ממנה לאורך כל הסרט?
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
נעמי וניטאי ממרכז האודיו של אוניברסיטת רייכמן יושבים עם יוצרי קולנוע ועם סרטים מהקאנון - מאבי נשר ועד סאטירה צ'כית מ-1966.
- בהנחיית נעמי וניטאי, מבית קול האוניברסיטה (AudioVersity) - דגש על קולנוע עצמאי ויוצרים
- אבי נשר על למה הוא מתעב שקוראים לו 'מקצועי': 'אני יוצר מתוך אהבה, לא בעל מקצוע' - וציטוט מהיהדות, 'אל תעשה בו קרדום לחפור בו'
- פרק על 'דייזיז' (1966) של ורה חיטילובה - מפענחים למה סרט שאושר בידי הממשלה הצ'כית נאסר אחר כך, דרך סצנת המשתה הבזבזני
- תובנה שחוזרת: צפייה חוזרת משנה את הפרשנות לגמרי - מה שנראה כחגיגת צריכה מתגלה כביקורת עליה
"אתה חושב איך הקהל יגיב כשאתה כותב סרט?" שואלים את אבי נשר. תשובתו: "לא, אני בכלל לא חושב, אני מספר סיפור בדרך קולנועית שתמיד שונה מהמקובל." בפרק הבכורה של "קולנוע מאולם אחר", נשר גם מסביר למה הוא מתעב שמכנים אותו "מקצועי" - הוא רואה את עצמו כיוצר מאהבה, לא כבעל מקצוע, ומצטט מהיהדות "אל תעשה בו קרדום לחפור בו".
נעמי וניטאי, ממרכז האודיו של אוניברסיטת רייכמן, נעים בין שני סוגי פרקים - ראיון עומק עם יוצר, או צלילה לסרט אחד. שתי הצורות מחוברות לאהבה אמיתית למסך הגדול ולאולמות העצמאיים שמאחוריו.
בפרק על "דייזיז", סרט סאטירי צ'כי פורץ דרך מ-1966, השניים מפענחים חידה: למה סרט שאושר בידי הממשלה נאסר אחר כך. התשובה, מתברר, מסתתרת בסצנת משתה בזבזני - חדר פאר פרטי בתוך משטר שדוגל בשוויון מוחלט, שחושף את הצביעות שבלב המפלגה.
תובנה שחוזרת אצלם היא כוחה של צפייה חוזרת: בפעם הראשונה "דייזיז" נראה כחגיגה של תרבות צריכה, ובפעם השנייה מתגלה הביקורת החריפה עליה.
למי שאוהב קולנוע ורוצה שיחה שמעמיקה מעבר ל"כדאי לראות" - יש כאן בית מדרש קטן למסך.
נכתב בעזרת AI על בסיס תיאור הפודקאסט. איך זה נעשה
מסכנים שכאלה
אמ;לקסיכום הפרק ב-AIהצוות הלך לקולנוע לב לראות את 'מסכנים שכאלה' (Poor Things) של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, נכנס לעולם פרוע ויפה ויצא חלוק בדעות. מתאים לאוהבי קולנוע אמנותי שאוהבים גם ויכוח על סרט.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
ביקור בקולנוע לב לסרט 'מסכנים שכאלה' של יורגוס לנתימוס - והצוות יצא חלוק בדעות.
- העובדה שהסרט חילק את הצוות בדעות - סימן לסרט שמעורר תגובות
פרקים אחרונים
מסכנים שכאלה
8 בפברואר 202436 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
נעמי וניתי (עניתי) רותנברג צוללים לסרט "מסכנים שכאלה" (Poor Things) של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, סיפורה של בלה בקסטר שהוחזרה לחיים בלונדון הוויקטוריאנית ויוצאת למסע גילוי. הם מסכימים שוויזואלית זה סרט מהנה ורלוונטי שמתחקר ביעילות את הפטריארכיה, אך חולקים על הסוף: שניהם מרגישים שהוא אגואיסטי ומתמקד רק בבלה בלי סולידריות, קהילה או העמקה בדמויות המשנה. הם דנים בפער בין המסר ה"סוציאליסטי" שהסרט מנופף בו לבין מימושו בפועל, ובמעבר המהיר מדי שבו מוצגת המיניות של בלה ככל מה שמגדיר את התבגרותה. הפרק מתאים לחובבי קולנוע שאוהבים ויכוח ביקורתי על המסרים החברתיים שמאחורי סרטי פרסים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הסרט מצליח לתחקר בצורה אפקטיבית את האופן שבו הפטריארכיה מדכאת נשים ואיך אישה שלא מבינה את חוקי המשחק מתגברת על המכשולים שגברים מציבים לה.
- הפספוס המרכזי לדעת המנחים: הסרט מעלה רעיונות של סוציאליזם ומעמדות אבל לא מעמיק בהם - בלה נשארת לבד, בלי קהילה או סולידריות, ובסוף מתמקדת רק בעצמה ובהנאתה.
- סצנת חלוקת הכסף באלכסנדריה ממחישה את הביקורת: בלה נותנת את הכסף לשני עובדים אקראיים על הספינה במקום לרדת ולבנות קשר אמיתי עם העניים שהיא רוצה לעזור להם.
- הסרט מבוסס על ספרו של אלסטר גריי מגלאסגו; לנתימוס נפגש עם הסופר עוד סביב 2012, והסופר השתכנע לעבוד איתו אחרי שצפה בסרטו "דוגטות'".
- בעיבוד לסרט הורד החלק שמסופר מנקודת מבטו של מקס מקנדלס (בעלה של בלה), ולכן דמותו נותרה שטוחה - מה שהמנחים רואים כפספוס אך גם כמשרת את המיקוד הפמיניסטי בבלה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
נעמי וניתי (עניתי) רותנברג צוללים לסרט "מסכנים שכאלה" (Poor Things) של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, סיפורה של בלה בקסטר שהוחזרה לחיים בלונדון הוויקטוריאנית ויוצאת למסע גילוי. הם מסכימים שוויזואלית זה סרט מהנה ורלוונטי שמתחקר ביעילות את הפטריארכיה, אך חולקים על הסוף: שניהם מרגישים שהוא אגואיסטי ומתמקד רק בבלה בלי סולידריות, קהילה או העמקה בדמויות המשנה. הם דנים בפער בין המסר ה"סוציאליסטי" שהסרט מנופף בו לבין מימושו בפועל, ובמעבר המהיר מדי שבו מוצגת המיניות של בלה ככל מה שמגדיר את התבגרותה. הפרק מתאים לחובבי קולנוע שאוהבים ויכוח ביקורתי על המסרים החברתיים שמאחורי סרטי פרסים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הסרט מצליח לתחקר בצורה אפקטיבית את האופן שבו הפטריארכיה מדכאת נשים ואיך אישה שלא מבינה את חוקי המשחק מתגברת על המכשולים שגברים מציבים לה. · הפספוס המרכזי לדעת המנחים: הסרט מעלה רעיונות של סוציאליזם ומעמדות אבל לא מעמיק בהם - בלה נשארת לבד, בלי קהילה או סולידריות, ובסוף מתמקדת רק בעצמה ובהנאתה. · סצנת חלוקת הכסף באלכסנדריה ממחישה את הביקורת: בלה נותנת את הכסף לשני עובדים אקראיים על הספינה במקום לרדת ולבנות קשר אמיתי עם העניים שהיא רוצה לעזור להם. · הסרט מבוסס על ספרו של אלסטר גריי מגלאסגו; לנתימוס נפגש עם הסופר עוד סביב 2012, והסופר השתכנע לעבוד איתו אחרי שצפה בסרטו "דוגטות'". · בעיבוד לסרט הורד החלק שמסופר מנקודת מבטו של מקס מקנדלס (בעלה של בלה), ולכן דמותו נותרה שטוחה - מה שהמנחים רואים כפספוס אך גם כמשרת את המיקוד הפמיניסטי בבלה.
ראיון בלעדי עם אבי נשר
28 בינואר 202440 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
ראיון בלעדי עם הבמאי אבי נשר, שבו מדברים על ההיסטוריה הקולנועית שלו ועל עתיד הקולנוע, מקבלים טיפים ליוצר המתחיל ומבינים עד כמה סרטיו מתחברים למציאות של היום. מתאים לאוהבי קולנוע ישראלי וליוצרים מתחילים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הטיפים של אבי נשר ליוצר הקולנוע המתחיל
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
ראיון בלעדי עם הבמאי אבי נשר, שבו מדברים על ההיסטוריה הקולנועית שלו ועל עתיד הקולנוע, מקבלים טיפים ליוצר המתחיל ומבינים עד כמה סרטיו מתחברים למציאות של היום. מתאים לאוהבי קולנוע ישראלי וליוצרים מתחילים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הטיפים של אבי נשר ליוצר הקולנוע המתחיל
דייזיז
16 בינואר 202436 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
הצוות הלך לקולנוע קנדה לראות את Daisies, סרט צ'כי פורץ דרך משנת 1966 שבמרכזו שתי אחיות שמחליטות שאם העולם מושחת - גם הן יהיו כאלה. הסרט הפך לפייבוריט החדש של נעמי. מתאים לאוהבי קולנוע קלאסי וניסיוני.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הסרט 'Daisies' מ-1966 הפך לפייבוריט החדש של נעמי
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הצוות הלך לקולנוע קנדה לראות את Daisies, סרט צ'כי פורץ דרך משנת 1966 שבמרכזו שתי אחיות שמחליטות שאם העולם מושחת - גם הן יהיו כאלה. הסרט הפך לפייבוריט החדש של נעמי. מתאים לאוהבי קולנוע קלאסי וניסיוני.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הסרט 'Daisies' מ-1966 הפך לפייבוריט החדש של נעמי
פסטיבל הקולנוע ירושלים
3 באוגוסט 202333 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
פרק מיוחד שמסקר את הביקור בפסטיבל הקולנוע ירושלים: סרטים שנראו, אנשים שפגשו וחוויות שחזרו איתן. מתאים למי שמתעניין בפסטיבלי קולנוע ובסצנה המקומית.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
פרק מיוחד שמסקר את הביקור בפסטיבל הקולנוע ירושלים: סרטים שנראו, אנשים שפגשו וחוויות שחזרו איתן. מתאים למי שמתעניין בפסטיבלי קולנוע ובסצנה המקומית.
אי-אה / בלתאזר
21 ביוני 202327 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
הפרק מציג ניתוח והשוואה בין סרטו הקלאסי של רוברט ברסון "בלתזר" לבין הסרט המודרני "EO". המארחים דנים במסע הטראגי של החמורים בשני הסרטים, תוך שהם משווים בין סגנון הצילום והבימוי האורגני של הסרט הישן לבין הבחירות האמנותיות והמניפולטיביות, לטעמם, בסרט החדש. הפרק מתאים לחובבי קולנוע המעוניינים לבחון כיצד השתנה הייצוג הקולנועי ומה המשמעות של סבל בעלי חיים על המסך בעידן המודרני לעומת העבר.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- המעבר משחור-לבן לצבע ושימוש בטכניקות צילום מודרניות כמו רחפנים ופילטרים יוצרים ריחוק ומרגישים כניסיון להפעיל מניפולציה רגשית על הצופה.
- השימוש בשחקנים ללא ניסיון משחק ב"בלתזר" יצר תחושה של אמת ואותנטיות רגשית שחסרה לעיתים בייצוגים המודרניים.
- בעוד שב"בלתזר" החיים בכפר מוצגים כטבעיים, ב-"EO" המודרני הקרקס מסמל את החיים בעידן הדיגיטלי, בו כל אחד הוא פרפורמר למען המצלמה.
- הביקורת בסרט המודרני על מגיני זכויות בעלי חיים מדגישה צביעות, שכן הפעילות למען החיה הופכת ל"קרקס" תקשורתי שאינו באמת מטיב עם החיה עצמה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הפרק מציג ניתוח והשוואה בין סרטו הקלאסי של רוברט ברסון "בלתזר" לבין הסרט המודרני "EO". המארחים דנים במסע הטראגי של החמורים בשני הסרטים, תוך שהם משווים בין סגנון הצילום והבימוי האורגני של הסרט הישן לבין הבחירות האמנותיות והמניפולטיביות, לטעמם, בסרט החדש. הפרק מתאים לחובבי קולנוע המעוניינים לבחון כיצד השתנה הייצוג הקולנועי ומה המשמעות של סבל בעלי חיים על המסך בעידן המודרני לעומת העבר.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
המעבר משחור-לבן לצבע ושימוש בטכניקות צילום מודרניות כמו רחפנים ופילטרים יוצרים ריחוק ומרגישים כניסיון להפעיל מניפולציה רגשית על הצופה. · השימוש בשחקנים ללא ניסיון משחק ב"בלתזר" יצר תחושה של אמת ואותנטיות רגשית שחסרה לעיתים בייצוגים המודרניים. · בעוד שב"בלתזר" החיים בכפר מוצגים כטבעיים, ב-"EO" המודרני הקרקס מסמל את החיים בעידן הדיגיטלי, בו כל אחד הוא פרפורמר למען המצלמה. · הביקורת בסרט המודרני על מגיני זכויות בעלי חיים מדגישה צביעות, שכן הפעילות למען החיה הופכת ל"קרקס" תקשורתי שאינו באמת מטיב עם החיה עצמה.
דיזינגוף 99
3 באפריל 202336 דק׳אמ;לקסיכום הפרק
הצוות הלך לרטרוספקטיבה של אבי נשר בסינמטק וצפה ב'דיזנגוף 99' מלפני 45 שנה - סיפור על שלושה פקידים בחברת ביטוח שעוברים לגור יחד בלב תל אביב ומחפשים את מקומם בין אמנות להתמסחרות. הצוות הופתע עד כמה התחבר. מתאים לאוהבי קולנוע ישראלי קלאסי.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- ההפתעה עד כמה סרט בן 45 שנה עדיין מצליח להתחבר לצופים של היום
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
הצוות הלך לרטרוספקטיבה של אבי נשר בסינמטק וצפה ב'דיזנגוף 99' מלפני 45 שנה - סיפור על שלושה פקידים בחברת ביטוח שעוברים לגור יחד בלב תל אביב ומחפשים את מקומם בין אמנות להתמסחרות. הצוות הופתע עד כמה התחבר. מתאים לאוהבי קולנוע ישראלי קלאסי.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
ההפתעה עד כמה סרט בן 45 שנה עדיין מצליח להתחבר לצופים של היום
