/ הפרק במספרים
| פורסם | 7 בנובמבר 2020 |
|---|---|
| אורך | 54 דק׳ (קצר ב-19% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | עולם הספר התורני וספר 'שם הגדולים' של החיד"א |
| אורחים | נתן היר |
| קטגוריה | תרבות וספרות |
על מה הפרק עם נתן היר?
פרק פתיחה של פודקאסט על עולם הספר התורני, העוסק בספר 'שם הגדולים' של החיד"א וביכולתו הביבליוגרפית יוצאת הדופן.
הפודקאסט 'ספרים ביד הרצים', בהנחיית יעקב צדיק מייר ונתן היר, מוקדש לעולם הספר התורני ולחידושים שיוצאים בו. הפרק הראשון עוסק בספר 'שם הגדולים' לרבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), בעקבות מהדורה חדשה בשני כרכים מבית מכון המאור. החיד"א, יליד ירושלים במאה ה-18, הסתובב בעולם היהודי כשד"ר ותיעד ביומנו 'מעגל טוב' את עולם הספר היהודי, כתבי יד וספרי דפוס. הדיון מדגיש את חושו הביבליוגרפי החד שלו, את יכולתו לזהות מה הגיע לידי מי, ואת השזירה של הידע הביבליוגרפי בתוך הלמדנות ההלכתית שלו.
/ תובנות מרכזיות
- החיד"א ראה כמעט כל ספר שהיה קיים בעולם בזמנו, ללא קטלוגים, פשוט בכך שעבר ממקום למקום וביקש לראות הכול.
- כתבי יד שהחיד"א ראה בידיים פרטיות נדדו מאז לידיים אוניברסיטאיות, כמו האור זרוע הגדול שראה בביריצלי ונמצא היום בבריטיש לייברי.
- החוש הביבליוגרפי שימש את החיד"א בלמדנות: בזכות הכרת דרכי הפצת הספרים יכול היה לקבוע שכנסת הגדולה פשוט לא ראה את השַ"ך, ובכך לתרץ קושיה.
- הספר 'שם הגדולים' מסודר לפי א'-ב' של האות הראשונה בלבד, ללא סדר פנימי מדויק וללא הפרדה בין מחברים לספרים - כפי שנרשם ביומן.
- המיתוס שהחיד"א חיבר את 'שם הגדולים' מזיכרונו בארבעים יום בבידוד בלזריטו אינו מדויק; שם הוא רק ערך וסידר לדפוס את מחברותיו שנאספו לאורך זמן רב.
איך יכול להיות שהכנסת הגדולה לא ראה את השַ"ך - שאלת האליה רבא שעליה משיב החיד"א שאין זו השגה אלא שהספר פשוט לא הגיע לידיו.
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- הפודקאסט 'ספרים ביד הרצים', בהנחיית יעקב צדיק מייר ונתן היר, מוקדש לעולם הספר התורני ולחידושים שיוצאים בו. הפרק הראשון עוסק בספר 'שם הגדולים' לרבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), בעקבות מהדורה חדשה בשני כרכים מבית מכון המאור. החיד"א, יליד ירושלים במאה ה-18, הסתובב בעולם היהודי כשד"ר ותיעד ביומנו 'מעגל טוב' את עולם הספר היהודי, כתבי יד וספרי דפוס. הדיון מדגיש את חושו הביבליוגרפי החד שלו, את יכולתו לזהות מה הגיע לידי מי, ואת השזירה של הידע הביבליוגרפי בתוך הלמדנות ההלכתית שלו.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- החיד"א ראה כמעט כל ספר שהיה קיים בעולם בזמנו, ללא קטלוגים, פשוט בכך שעבר ממקום למקום וביקש לראות הכול. · כתבי יד שהחיד"א ראה בידיים פרטיות נדדו מאז לידיים אוניברסיטאיות, כמו האור זרוע הגדול שראה בביריצלי ונמצא היום בבריטיש לייברי. · החוש הביבליוגרפי שימש את החיד"א בלמדנות: בזכות הכרת דרכי הפצת הספרים יכול היה לקבוע שכנסת הגדולה פשוט לא ראה את השַ"ך, ובכך לתרץ קושיה. · הספר 'שם הגדולים' מסודר לפי א'-ב' של האות הראשונה בלבד, ללא סדר פנימי מדויק וללא הפרדה בין מחברים לספרים - כפי שנרשם ביומן. · המיתוס שהחיד"א חיבר את 'שם הגדולים' מזיכרונו בארבעים יום בבידוד בלזריטו אינו מדויק; שם הוא רק ערך וסידר לדפוס את מחברותיו שנאספו לאורך זמן רב.
מתיאור הפרק
פרק הפיילוט! בפרק הזה נדבר קצת על דמותו של החיד"א, ועל תהליך הכתיבה וההוצאה לאור של ספריו הביו-ביבליוגרפים "שם הגדולים", ו-"ועד לחכמים". בהמשך, נדבר על מהדורת "בן יעקב" שעיצבה מחדש את הספרים, ומהדורת "קרענגיל".