פרק 179: פרופ' ג'פרי גרסט - הנדסה ביולוגית של ההארה
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 25 במאי 2026 |
|---|---|
| אורך | 1 שע׳ 4 דק׳ (ארוך ב-19% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | ביו-הנדסה של חומרים פסיכדליים לייצור בר-קיימא |
| קטגוריה | מדע |
על מה הפרק?
פרופסור לגנטיקה ממכון ויצמן טוען שאת החומרים הפסיכדליים צריך להפסיק לקטוף מהטבע ולהתחיל לגדל בשמרים ובצמחים - אחרת נכחיד את המקור עצמו.
מה שמתחיל כשיחה על ספר על פסיכדליים מתגלגל לטענה לא-מובנת-מאליה: דווקא ההתעקשות לצרוך חומר "טבעי" היא זו שמכחידה את הפטריות, הקקטוסים והקרפדות ומנצלת את הקהילות הילידיות שגילו אותם. גרסט מערער את ההנחה שטבעי שווה אותנטי - מולקולה שיוצרה בשמרים זהה לזו שבטבע, ולפעמים אפילו נקייה פחות, כלומר טובה יותר. המתח האמיתי שנשאר פתוח הוא מוסרי: ברגע שהחומרים יהיו חוקיים, האם ניתן לחברות פארמה לרשום פטנט ולמנופל ידע בן אלפי שנים שלא שייך לאף אחד.
רק ארבעה גנים הופכים טריפטופן לפסילוסיבין, ואפשר לשבץ אותם בשמרים ולייצר תפוקות בליטרים בודדים תוך ימים - במקום שבע-עשרה שנים לגדל פיוטה - כך שאפשר לנתק את הייצור מהטבע בלי לפגוע באיכות החומר.
/ תובנות מרכזיות
- הפרדוקס המרכזי: הרצון להרגיש מחובר לטבע דרך חומר "אורגני" הוא בדיוק מה שמכחיד את המינים ומדלדל את המשאב.
- טענה תנכ"ית מפתיעה: שמן המשחה בספר שמות הוא תרכובת פסיכואקטיבית (קינמון שמייצר ספרול, קנה בושם שהוא קנאביס) - ויש "איוואסקה תנכית" מעצי אקציה שמייצרים DMT ושיח פגם שמונע את פירוקו.
- הוויכוח על 'skip the trip': האם החוויה ההזייתית עצמה נחוצה לאפקט הטיפולי נגד דיכאון וטראומה, או שאפשר להפריד ביניהם - אין על כך קונצנזוס בתחום.
- באבולוציה הפסילוסיבין נוצר כנשק כימי להגנה מול חרקים ופטריות מתחרות, ועבר בין מינים בהעברת גנים אופקית - דוגמה להשערת "המלכה האדומה".
- מתח מוסרי-כלכלי: חברות שהשקיעו מאות מיליונים ירצו פטנט ומונופול על חומרים שגילו שבטים ילידים, בלי שהרווחים חוזרים אליהם (פרוטוקול נגויה שרוב המדינות לא חתמו עליו).
למה בכלל צריך ביו-הנדסה אם יש לנו פטריות שמייצרות פסילוסיבין ופיוטה שמייצרת מסקלין - למה אני צריכה את הספר הזה אם זה כבר קיים בטבע?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- מי הוא ד״ר חגי שפיגלר ואיפה הוא חוקר דבורים?
- שפיגלר עובד במכון וולקני במחלקה לאנטומולוגיה וחוקר דבורים קרוב ל-20 שנה. את הדוקטורט עשה באוניברסיטה העברית בגבעת רם אצל פרופסור גיא בלוך על המערכת האנדוקרינית של דבורת הבומבוס, ואת הפוסט דוקטורט עשה כחמש שנים באוניברסיטת אילינוי באורבנה שמפיין אצל פרופסור ג׳ין רובינסון, חתן פרס וולף.
- כמה גדולה אקרית הוורואה ביחס לדבורה?
- שפיגלר משווה אותה לקרצייה על כלב ומסביר שהיחס שונה לגמרי. לפי ההמחשה שלו, בפרופורציה לגודל הדבורה זה כמו להסתובב עם צלחת מטבח גדולה על הגוף שניזונה מאיתנו, והאקרית מתפתחת על גבי הזחלים וגם ניזונה מדבורים בוגרות.
- למה קשה כל כך לטפל באקרית הוורואה בכוורת?
- צריך למצוא חומר שפוגע בפרוק רגליים אחד בתוך מערכת שבה יושבים עשרות אלפי פרוקי רגליים אחרים, בלי להרוג את הדבורות עצמן. בישראל כבר השתמשו בשלושה חומרים, שניים מהם נשברו כשהאקריות פיתחו עמידות, וגם בחומר השלישי כבר רואים התפתחות של עמידות.
- מה מצאו מחקרים על מלחי ליטיום ככלי נגד אקריות הדבורים?
- התגלה שמלחי ליטיום פוגעים באקריות בלי להרוג את הדבורים, ובניסויים בגרמניה האכילו דבורים במי סוכר עם מעט ליטיום כלוריד. הליטיום גם פוגע בזחלים, ועצם הפגיעה בזחלים פוגעת באקריות שמתפתחות עליהם.
- איך נראה המבחן ההתנהגותי שפיתח שפיגלר לבדיקת טיפול בזחלים?
- הוא מכניס עשר דבורים לצלחת פטרי שעומדת אנכית כדי שהדבורים ירגישו ורטיקליות, ולכל דבורה יש נקודת צבע שמשמשת כשם. אז מכניסים פנימה זחל מלכה למשך חמש דקות ומודדים איזו דבורה ניגשת אליו ולכמה זמן. המבחן ההפוך מכניס דבורה זרה שהדבורות לא מכירות ומודד את התוקפנות כלפיה.
מתיאור הפרק
ג'פרי גרסט, חוקר במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, יספר על ספרו החדש. נדבר על חומרים פסכודליים וכיצד ניתן ליישב את הדרישה ההולכת ועולה לחומרים האלו בשדה הרפואי, לבין הפגיעה הסביבתית והאתית הכרוכה לעיתים בייצורם. האזנה נעימה! נותנת החסות שלנו לפרק זה - עמותת מדע גדול, בקטנה הפטראון שלנו https://www.patreon.com/lbscience הצטרפו לדיונים בקבוצת הפייסבוק של מדע גדול בקטנה https://www.facebook.com/groups/MadaGadolBaktanaPodcastGroup אתר עמותת מדע גדול בקטנה https://www.lbscience.org/