מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

הוויתור על אמפתיה הוא שמסוכן: אדישות מקלה את האצבע על ההדק בלי שום תאוות הרג, ואז זולגת החוצה - לטרור היהודי ביהודה ושומרון, לפשיעה ולרצח בחברה הערבית ולתוך החברה היהודית עצמה. · אמפתיה היא התנאי למידתיות, וזה בדיוק מה שחמאס ניסה למשוך מתחת לרגלי ישראל, את הקרקע המוסרית, כך שוויתור עליה הוא נפילה בול למלכודת. · יש הבדל בין 'I see you' שהוא אמפתיה לבין 'We see you' שהוא חשיפת מסכות: מי שמכריז 'אנחנו רואים אותך באמת' מציג את עצמו כמי שמבין, אבל עושה בדיוק ההפך, מסרב להכיר בכך שלאחר יש עמדה ופנים. · מסולם הערכים בהושע (צדק, משפט, חסד, רחמים) עולה מדרגה שכמעט נעדרת מהשיח: להישאר אמפתי גם כשכבר אי אפשר לעזור, להציע רק את הרחמים ואת ההזדהות, 'מבעת רחמי'. · בקריאת סיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסיו עולה ביקורת חדה על הנורמה שמנהיגים לא ייפגשו עם משפחות חטופים, מתוך התפיסה שמנהיג טוב הוא מנותק וקר רוח.

יהדות ודת

למען השם

דניאל הרטמן, תומר פרסיקו, אלון שלו ומשואה שגיב

132 פרקים

על התוכנית

המציאות הישראלית מורכבת, ולכן צריך להרכיב משקפיים שרואים למרחק ומצליחים לנתח אותה מתוך פרספקטיבה רחבה - כזו שכוללת את ההיסטוריה של הדת והעם היהודי, את התרבות והספרות שנכתבו במהלך 3,000 שנות קיומה, ואת הערכים והתפיסות המוסריות של ימינו. לחצו פליי - ותרכיבו את המשקפיים האלה על האוזניים למען השם - פודקאסט מבית מכון הרטמן, בהשתתפות נשיא מכון שלום הרטמן, הרב ד"ר דניאל הרטמן, ד"ר תומר פרסיקו, ד"ר אלון שלו וד"ר משואה שגיב

האזן ב-Apple אתר הפודקאסט

מה זה למען השם?

למען השם הוא פודקאסט ישראלי בקטגוריית יהדות ודת מאת דניאל הרטמן, תומר פרסיקו, אלון שלו ומשואה שגיב. בארכיון 132 פרקים, פרק חדש בערך פעם ב-7 ימים, אורך פרק ממוצע כ-26 דקות.

התוכנית במספרים
קטגוריה	יהדות ודת
פרקים בארכיון	132
תדירות (מהפרקים האחרונים)	פרק חדש בערך פעם ב-7 ימים
אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים)	כ-26 דקות
הפרק האחרון	15 ביולי 2026
פרקים עם ניתוח עומק	1

עודכן: 30 ביולי 2026

נושאים שהתוכנית עוסקת בהם

פשע אמיתי החטופים

פרקים עם ניתוח מלא

יש לי אמפתיה

סיכום מעמיק · מתוך הפרק

בזמן מלחמה אמפתיה כלפי האויב נתפסת כחולשה או כוויתור, והשיחה הזאת הופכת את זה - האמפתיה היא התנאי לשמור על עצמנו מוסריים, וגם מה שמאפשר בכלל להמשיך לפעול.

ההנחה שאמפתיה כלפי האויב היא ויתור או חולשה שמונעת ממך להגן על עצמך מתערערת כאן לגמרי: השניים טוענים שאפשר להחזיק בסבל של הצד השני, אפילו של ילד רעב בעזה, ועדיין להחליט לפעול, ושדווקא הוויתור על האמפתיה הוא המסוכן, כי אדישות מקלה את האצבע על ההדק ואז זולגת גם פנימה, לטרור יהודי ולפשיעה. מה שמפתיע הוא הקריאה בסיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסי עיניו: האם מנהיג מחליט טוב יותר מנותק מהכאב עם נתונים על דף, או דווקא כשהוא נפגש עם הסבל פנים אל פנים. המתח האמיתי הוא איך בונים את הניתוק בין 'אני מבין אותך ורואה אותך' לבין 'ולכן אני חייב לקבל את מה שאתה אומר', כי רק הפרדה כזו מחזירה מקום לאמפתיה בלי לפרק את היכולת להגן.

הוויתור על אמפתיה הוא שמסוכן: אדישות מקלה את האצבע על ההדק בלי שום תאוות הרג, ואז זולגת החוצה - לטרור היהודי ביהודה ושומרון, לפשיעה ולרצח בחברה הערבית ולתוך החברה היהודית עצמה.
אמפתיה היא התנאי למידתיות, וזה בדיוק מה שחמאס ניסה למשוך מתחת לרגלי ישראל, את הקרקע המוסרית, כך שוויתור עליה הוא נפילה בול למלכודת.
יש הבדל בין 'I see you' שהוא אמפתיה לבין 'We see you' שהוא חשיפת מסכות: מי שמכריז 'אנחנו רואים אותך באמת' מציג את עצמו כמי שמבין, אבל עושה בדיוק ההפך, מסרב להכיר בכך שלאחר יש עמדה ופנים.
מסולם הערכים בהושע (צדק, משפט, חסד, רחמים) עולה מדרגה שכמעט נעדרת מהשיח: להישאר אמפתי גם כשכבר אי אפשר לעזור, להציע רק את הרחמים ואת ההזדהות, 'מבעת רחמי'.
בקריאת סיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסיו עולה ביקורת חדה על הנורמה שמנהיגים לא ייפגשו עם משפחות חטופים, מתוך התפיסה שמנהיג טוב הוא מנותק וקר רוח.

השאלה הבולטת בפרק

האם מנהיג מקבל החלטות טובות יותר כשהוא סוגר את עצמו בחדר עם כל המידע כנתונים על דף, או דווקא כשהוא נפגש פנים אל פנים עם הסבל?

סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה

הפרק האחרון15 ביולי 2026

אקדמיה להפרדה מגדרית

פרקים אחרונים

אקדמיה להפרדה מגדרית
15 ביולי 202625 דק׳
ערבים זה לזה
20 במאי 202628 דק׳
ישראל איחוד וישראל מאוחד
13 במאי 202622 דק׳
יש לי אמפתיה
8 ביולי 202634 דק׳
אמ;לקסיכום הפרק
ההנחה שאמפתיה כלפי האויב היא ויתור או חולשה שמונעת ממך להגן על עצמך מתערערת כאן לגמרי: השניים טוענים שאפשר להחזיק בסבל של הצד השני, אפילו של ילד רעב בעזה, ועדיין להחליט לפעול, ושדווקא הוויתור על האמפתיה הוא המסוכן, כי אדישות מקלה את האצבע על ההדק ואז זולגת גם פנימה, לטרור יהודי ולפשיעה. מה שמפתיע הוא הקריאה בסיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסי עיניו: האם מנהיג מחליט טוב יותר מנותק מהכאב עם נתונים על דף, או דווקא כשהוא נפגש עם הסבל פנים אל פנים. המתח האמיתי הוא איך בונים את הניתוק בין 'אני מבין אותך ורואה אותך' לבין 'ולכן אני חייב לקבל את מה שאתה אומר', כי רק הפרדה כזו מחזירה מקום לאמפתיה בלי לפרק את היכולת להגן.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴
- הוויתור על אמפתיה הוא שמסוכן: אדישות מקלה את האצבע על ההדק בלי שום תאוות הרג, ואז זולגת החוצה - לטרור היהודי ביהודה ושומרון, לפשיעה ולרצח בחברה הערבית ולתוך החברה היהודית עצמה.
- אמפתיה היא התנאי למידתיות, וזה בדיוק מה שחמאס ניסה למשוך מתחת לרגלי ישראל, את הקרקע המוסרית, כך שוויתור עליה הוא נפילה בול למלכודת.
- יש הבדל בין 'I see you' שהוא אמפתיה לבין 'We see you' שהוא חשיפת מסכות: מי שמכריז 'אנחנו רואים אותך באמת' מציג את עצמו כמי שמבין, אבל עושה בדיוק ההפך, מסרב להכיר בכך שלאחר יש עמדה ופנים.
- מסולם הערכים בהושע (צדק, משפט, חסד, רחמים) עולה מדרגה שכמעט נעדרת מהשיח: להישאר אמפתי גם כשכבר אי אפשר לעזור, להציע רק את הרחמים ואת ההזדהות, 'מבעת רחמי'.
- בקריאת סיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסיו עולה ביקורת חדה על הנורמה שמנהיגים לא ייפגשו עם משפחות חטופים, מתוך התפיסה שמנהיג טוב הוא מנותק וקר רוח.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק
▾על מה הפרק הזה?
ההנחה שאמפתיה כלפי האויב היא ויתור או חולשה שמונעת ממך להגן על עצמך מתערערת כאן לגמרי: השניים טוענים שאפשר להחזיק בסבל של הצד השני, אפילו של ילד רעב בעזה, ועדיין להחליט לפעול, ושדווקא הוויתור על האמפתיה הוא המסוכן, כי אדישות מקלה את האצבע על ההדק ואז זולגת גם פנימה, לטרור יהודי ולפשיעה. מה שמפתיע הוא הקריאה בסיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסי עיניו: האם מנהיג מחליט טוב יותר מנותק מהכאב עם נתונים על דף, או דווקא כשהוא נפגש עם הסבל פנים אל פנים. המתח האמיתי הוא איך בונים את הניתוק בין 'אני מבין אותך ורואה אותך' לבין 'ולכן אני חייב לקבל את מה שאתה אומר', כי רק הפרדה כזו מחזירה מקום לאמפתיה בלי לפרק את היכולת להגן.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הוויתור על אמפתיה הוא שמסוכן: אדישות מקלה את האצבע על ההדק בלי שום תאוות הרג, ואז זולגת החוצה - לטרור היהודי ביהודה ושומרון, לפשיעה ולרצח בחברה הערבית ולתוך החברה היהודית עצמה. · אמפתיה היא התנאי למידתיות, וזה בדיוק מה שחמאס ניסה למשוך מתחת לרגלי ישראל, את הקרקע המוסרית, כך שוויתור עליה הוא נפילה בול למלכודת. · יש הבדל בין 'I see you' שהוא אמפתיה לבין 'We see you' שהוא חשיפת מסכות: מי שמכריז 'אנחנו רואים אותך באמת' מציג את עצמו כמי שמבין, אבל עושה בדיוק ההפך, מסרב להכיר בכך שלאחר יש עמדה ופנים. · מסולם הערכים בהושע (צדק, משפט, חסד, רחמים) עולה מדרגה שכמעט נעדרת מהשיח: להישאר אמפתי גם כשכבר אי אפשר לעזור, להציע רק את הרחמים ואת ההזדהות, 'מבעת רחמי'. · בקריאת סיפור רבן גמליאל שבכה עד שנשרו ריסיו עולה ביקורת חדה על הנורמה שמנהיגים לא ייפגשו עם משפחות חטופים, מתוך התפיסה שמנהיג טוב הוא מנותק וקר רוח.
לניתוח המלא של הפרק ←הדפדפן שלך אינו תומך בנגן השמע.
לא לפחד מהכעס
1 ביולי 202617 דק׳
האדם מחפש משמעות ב-AI
24 ביוני 202626 דק׳
ערכים ועסקים: טראמפ וחמינאי מדברים בשפות שונות
17 ביוני 202623 דק׳
הקונספציה החסרה: איך יוצאים ממלחמה כתובה מראש?
10 ביוני 202630 דק׳
החרדים יוצאים למלחמה
3 ביוני 202624 דק׳
תוכנית ההתנתקות מהעולם המערבי
27 במאי 202630 דק׳