מהבגד למעבדה: העתיד המדעי של תעשיית האופנה עם שרון עזרא [דיפטק ישראל]

/ שאלות נפוצות על הפרק

על מה הפרק הזה?

המחט הראשונה תוארכה לפני 25 אלף שנה, וגם היום, כששיין וזארה תופרות את הבגדים שלנו, הטכניקה זהה. שרון עזרא, שעבדה באיטליה עם בתי אופנה כמו פנדי ואטרו והקימה בשנות העשרים שלה מפעל משקפי שמש איטלקי, ממפה יחד עם שרון סבריאגו את התעשייה: שוק של כמעט 2 טריליון דולר שנפרס מאולטרה פסט פשן של שיין וטמו, דרך זארה ו-H&M והפרט א פורטה, ועד קוטור עם מסורת של מאה שנה כמו שאנל והרמס. היא מסבירה למה בד הוא חומר עקשן שרובוטים מתקשים לתפור, ואיפה ביולוגיה, הנדסת חומרים ודאטה נכנסות לתעשייה שעדיין נשענת על יד אנושית.

מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

רובוטים עדיין לא מצליחים להחליף את היד האנושית בתפירה, כי בד רוקד וזז מתחת למכונה, ואפילו עודף תפר של סנטימטר או שניים הוא אתגר. · מיצוב באופנה נקבע לפי שלושה פרמטרים: זמני ייצור, כמויות ייצור ומידת ההתערבות של ידי אדם, מהאולטרה פסט פשן ועד שמלות בהתאמה אישית. · החדשנות הגדולה והכסף הגדול אינם בעוד שיווק דיגיטלי שדוחף לקנות, אלא בשינוי מהותי של הייצור עצמו, מהחומר ועד שרשרת האספקה. · עזרא הקימה לבדה מפעל למשקפי שמש באיטליה, למדה איטלקית ובנתה מאפס את החיבור בין טכנולוגיה לעבודת יד, מהאפליקציה ועד רצפת הייצור.

מתיאור הפרק

מאחורי כל חולצה בארון שלנו מסתתרת תעשייה של כמעט 2 טריליון דולר, שעדיין תופרת בטכנולוגיה שהומצאה לפני 25 אלף שנה - חוט ומחט. בפרק הזה שרון סברייגו מארחת את שרון עזרא- מומחית לפיתוח מוצר, ייצור וטכנולוגיות אופנה. בפרק ניכנס לעומק של תעשיית האופנה - אחת התעשיות הגדולות, המזהמות והמסורתיות בעולם, ומגלים כמה דיפ-טק מסתתר בתוך הבגד הכי פשוט: עור שגדל מפטריות, תולעי משי מהונדסות גנטית עם DNA של עכביש, צביעה דיגיטלית ללא מים, צ'יפים שהופכים כל בגד לדרכון חכם, ו-AI שסורק מיליוני תמונות כדי לחזות מה נלבש ולייצר פחות. אז למה רובוט עדיין לא מסוגל לתפור חולצה? מה באמת קורה לבגדים שאנחנו מחזירים למחזור בחנ