"צה"ל כבר שנתיים וחצי נלחם ולא עמד באף משימה. הוא הפך לצבא שלא משיג מטרות" | פרק 613

ליאור קודנר משוחח עם גדעון לב ושלי ורוד על איך אפליקציות, פורנוגרפיה ובינה מלאכותית משנים מהיסוד את ההיכרויות, המיניות והקשר האנושי — ושואל אם אנחנו הדור האחרון שיתאהב בבני אדם ולא במכונה.

בפרק הזה, חלק מסדרת השיחות של מוסף הארץ ששודרו מחדש, מנחה ליאור קודנר את הפסיכולוג גדעון לב ואת הפסיכולוגית-סקסולוגית וחוקרת הפורנוגרפיה שלי ורוד לשיחה על מיניות בעידן הטכנולוגי. הם מתארים שינוי טקטוני בדרך שבה אנשים מכירים זה את זה — קריסת מודל אפליקציות ההיכרויות כמו טינדר, תחושת ה'סחורה', הגוסטינג, הקאטפישינג והבוטים שמדברים במקום המשתמשים — וכן את הירידה החדה בכמות הדייטים (נתונים מארה"ב על רווקים ורווקות בגילאי 22–34 שלא יצאו לדייט בשנה האחרונה). מכאן הם פונים לעתיד: מערכות יחסים עם AI, חברות וירטואליות, פורנוגרפיה מבוססת בינה מלאכותית, רובוטים, והשאלה אם הדור הבא בכלל ירגיש חסך. הפרק מתאים למי שמתעניין בפסיכולוגיה, טכנולוגיה, מיניות והשפעות החברתיות של ה-AI, ושווה האזנה בזכות השילוב בין ידע מקצועי לבין דיון כן על בדידות, מגע ואהבה.

תובנות מרכזיות

• אפליקציות ההיכרויות שינו לחלוטין את אופן ההיכרות אך יוצרות תחושת 'סחורה', גוסטינג ומסע מתיש של שלבים — מאץ', צ'אט, וידאו, שיחה — עד שמגיעים בכלל לדייט, ואין כמעט אלטרנטיבה כי גישה ישירה לאדם בפאב או בבית קפה נתפסת היום כ'קרינג'' ואף כהטרדה.
• לפי נתונים מארה"ב שמוזכרים בשיחה, כ-74% מהנשים הרווקות וכ-64% מהגברים הרווקים (סביב גילאי 22–34) לא יצאו לדייט בשנה האחרונה — לא בהכרח כי לא רוצים, אלא, לטענת המשתתפים, כי 'כבר לא יכולים'.
• מערכות יחסים עם AI מתוארות כגל הבא: ה-AI תמיד זמין, תמיד מעריך ולעולם לא מתעצבן, ולכן גם מי שלא מתחתן איתו עלול בהדרגה להקדיש לו שעות שנגזלות מקשרים אנושיים — עד כדי איבוד היכולת לתקשר עם בני אדם.
• מחקר שמוזכר בשיחה מצביע על כך שאנשים שמתרגלים לקשר עם מכונות מתמכרים לאישור מתמיד ונעשים פחות אמפתיים ויותר 'ג'רקס' — בין היתר כי הם משתמשים ב-AI לקבל עצות בריב זוגי, אך רק מנקודת מבטם, בלי החיכוך והראייה הדו-צדדית שמפגש אנושי מאלץ.
• המגע הפיזי מתואר כצורך התפתחותי בסיסי — המוח מתפתח בריא בילדות עם מגע, ומבוגרים צמאים לחום ולחיבוק — ולכן הרובוטיקה (כולל רובוטי מין מציאותיים יותר ויותר) נכנסת לתמונה כניסיון לתת מענה פיזי שמסך לבדו אינו יכול לספק.