דף ל"ד - חולין שנעשו על טהרת תרומה וחולין שנעשו על טהרת הקודש

על מה הפרק?

שיעור גמרא בסוגיית מדרגות הטומאה (שלישי ורביעי) בחולין שנעשו על טהרת תרומה ועל טהרת הקודש, לפי שיטות התנאים והאמוראים.

השיעור משלים את הדיון בדעת רבי יהושע, ומביא את רבי יונתן בשם רבי שהאוכל שלישי של תרומה עצמה אסור באכילה אך מותר בנגיעה, ומיישב מול דברי אולה ורבי יונתן בעזרת התוספות. לאחר מכן מובא רבי יצחק בר שמואל שאין דבר העושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד, וממילא בחולין שנעשו על טהרת הקודש אין שלישי ורביעי. הגמרא מקשה ממשניות בחגיגה, במכשירין ובטהרות, ומיישבת בין היתר בטענת טומאה בחיבורים. המסקנה היא שלוש שיטות בדין חולין שנעשו על טהרת הקודש, ורשי מוסיף שעצם מושג הרביעי בקודש הוא דין דרבנן.

/ תובנות מרכזיות

• האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לו לאכול תרומה אך מותר לו לגעת בה, משום שהוא נחשב שלישי אך לא נעשה שני לתרומה.
• חכמים גזרו על האוכל שלישי לתרומה אף איסור נגיעה, שמא יבוא לאכול, אף על פי שתרומה אינה עושה רביעי.
• רבי יצחק בר שמואל מחדש שאין דבר העושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד, כגון זבחים הקריבים על המזבח או לחמי תודה לאחר שחיטה.
• תרומה נחשבת כטמאה לעניין קודש, ולכן בגדי אוכלי תרומה הם מדרס לקודש, ואין מעלת התרומה מספקת לקודש.
• לפי רשי כל מושג הרביעי בקודש הוא דין דרבנן, שנלמד בקל וחומר ממחוסר כיפורים בחגיגה.
• יש שלוש שיטות בחולין שנעשו על טהרת הקודש: שהם כקודש לכל דבר עד רביעי, שהם כחולין לגמרי, או שיש בהם רק שלישי לטומאה.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות