מתגעגע הביתה: המסע המתמשך אל הארץ

/ שאלות נפוצות על הפרק

מה נדב הלפרין לומד מהבאת הביכורים בפרשת כי תבוא?

הוא קורא בפסוק ולקחת מראשית כל פרי האדמה הוראה על סדר הפעולות: באת אל הארץ, התיישבת, והדבר הראשון שאתה עושה הוא לנטוע ולשתול. מכאן הוא גוזר עמדה כללית כלפי כל מקום שאדם מבקש שיהיה ביתו, להיות מי שמטפח ועובד את הגן ולא רק מי שלוקח את מה שכבר פרח בו. הוא מנגיד את זה לנטייה של מי שבא למקום, מחליט שהוא שלו, ומתנהג כבעל בית שרק לוקח. השורש של נתינה, הוא מציין, חוזר בפרשה הזאת שוב ושוב.

איזה מבחן מציע נדב הלפרין למועמדים לקראת הבחירות?

הוא אומר שאנשים משתמשים במילים גדולות בנחרצות וזורקים אותן לחלל האוויר כאילו זו הסחורה הזולה ביותר. לפני שאתה מסווג מישהו לימין או לשמאל, הוא מציע לשאול אם מילותיו הן מילים שמצמיחות, או שהאנרגיה המרכזית שלו היא כילוי משאבים של החברה, צד אחד ששורף צד אחר. את המבחן הוא מסכם בשאלה האם אתה משאיר אחריך אדמה חרוכה. הוא מוסיף אזהרה נוספת, לא להיבלע לחלוטין באירוע הפוליטי כאילו הזהות הפוליטית היא השדה היחיד שיש לנו.

מה קליפסו מציעה לאודיסאוס ומה הוא עונה לה?

הלפרין מספר שקליפסו, נימפה ובת אלים, מצילה את אודיסאוס אחרי שספינתו נהרסת, מתאהבת בו ומציעה לו להישאר איתה באי היפהפה שלה. ההצעה שלה כוללת חיי נצח, והיא אומרת לו במפורש שאינה נופלת מאשתו במאומה, לא בגוף ולא בחן, ושאין זה מדרך הטבע שנשים יתחרו עם אלות בקומה וביופי. אודיסאוס לא חולק על אף מילה מדבריה, ובתרגומו של אהרון שבתאי הוא עונה אלא שזה רצוני, אל ביתי אני מתגעגע. הלפרין קורא בזה את כל הסיפור: גנרל גדול עם ספינה מלאת חיילים שיכול היה להשתקע בכל מקום בדרך, ובכל זאת רוצה הביתה.

למה נדב הלפרין אומר שהגלות היא הקללה הקשה מכל הקללות בפרשה?

רשימת הקללות בפרשה הולכת ומחמירה, מגפות, רעב ופחד, ובסופה עומדת הגלות. הוא שואל אם המכות שנמנו לפניה באמת פחותות ממנה כשהן קורות לך בארצך, ועונה שיש באנושי משהו שצריך בית. דברים נוראים עוברים על אדם בכל מקום, אבל כשיש לך בית נשארת לפחות הנשימה הקטנה של מקום ללקק בו את הפצעים ולהשתקם. בלי בית נלקחת גם התקווה הזאת, ולכן אפילו הנודדים הגדולים ביותר מוצאים לעצמם חפץ או רעיון שיהיה הבית.

איך נדב הלפרין קורא את הפסוק קומי אורי כי בא אורך?

הוא מפריד בין שני חלקי הפסוק: האור שלך והכבוד של השם שזורח עלייך דומים זה לזה אך אינם אותו דבר. מה שמאפשר את התחושה שכבוד האל זרח עלייך, לדבריו, הוא שתגלי את אורך שלך, אור שכבר קיים בירושלים ובאנשיה ורוב הזמן מכוסה. הוא מדגיש שזה לא אור חיצוני ולא אור מלאכותי אלא מה שיש כאן, ושגם בימים חשוכים ראינו אותו להבזקים. את ההפטרה הוא מסיים בצירוף שהוא מזכיר מדי שנה, אני השם בעתה אחישנה.

מתיאור הפרק

קוראים את פרשת כי תבוא במחשבות על הכרחיותו של הבית: על מי שמצמיח את הבית ומי שמשאער אדמה חרוכה, על האמונה העברית באפשרות הצמיחה ההיסטורית, על אודיסאוס וגעגועיו לביתו, על האור שזורח אצל הנביא ישעיהו אורחים: חיים גורי, איתמר רוטשילד, ערן ויץ, אבן עזרא, רונה קינן, ישראל ברייט, לאונרד כהן, הרולינג סטונז, דולי פרטון See omnystudio.com/listener for privacy information.