חיים שילוח על ראשית סיירת מטכ״ל, חקירות באמ״ן ובשב״כ, המילוט מטהרן והאם אפשר לרמות את הפוליגרף

/ שאלות נפוצות על הפרק

מה חיים שילוח אומר על השאלה אם אפשר לרמות את הפוליגרף?

התשובה שלו מפרידה בין המכשיר לאדם: אי אפשר לרמות את הפוליגרף, אפשר לרמות את הפוליגרפיסט. את ההסבר הוא נותן בגוף, הפוליגרף עובד על הגוף שלך, ולכן הוא לא מכיר אדם שיכול לשקר בלי שזה יופיע. את התרגילים שאפשר לעשות למפעיל הוא מסרב לפרט, ומגדיר אותם סודות מקצוע, אבל אומר שהוא בטוח שבהרבה מקרים הערימו גם עליו.

איך התחילה סיירת מטכ״ל לפי מי שהיה במחזור הראשון שלה?

שני קצינים, אברהם ארנן ויצחק שושן, הגיעו לגדוד 50 בנחל מוצנח, העמידו את החיילים בשורה וביקשו מתנדבים בלי לומר לְמה. אחרי ריאיון קצר נאמר לו אתה תשמע מאיתנו, ורק אחרי קורס חבלה קיבל הוראה לקחת קיטבג לרמת גן ואחר כך לקריה, לשבת על ספסל ליד השקם ולחכות. שלושה או ארבעה ימים הם ישנו על רצפת אנגר בסירקין עד שהגיע מפקד עם מעדר והתחילו להקים אוהלים. הם היו 14 איש, שני מורים לערבית לימדו אותם ניב מצרי וניב סורי בשתי כיתות, ואף אחד לא אמר להם מה תכלית היחידה.

מה קרה בערב שבועות עם הנחקר שביקש לנוח?

אחרי שעות ארוכות של חקירה הנחקר קרא לו וביקש: תן לי לנוח, אני יודע שיש לכם שבועות, תבוא אחרי החג ואני אספר לך. שילוח דיווח, וראש השירות צלצל אליו ושאל אם הוא נורמלי ומה יקרה אם החוליה תבצע מחר פיגוע. הוא ענה שהוא לא יכול אחרת, ויתרו לו, והוא הכניס את האיש לחדר ונתן לו הכול. ביום ראשון קיבל חוליה של שבעה אנשים שכללה את אביו של הנחקר, שלושה אחים ודוד, וההסבר שקיבל היה שביום שישי היה יום ההולדת של אביו והוא לא רצה להסגיר אותם באותו יום.

מה קרה בטהרן ברגע שהנציגות הישראלית נפרצה?

שילוח הגיע לנציגות ביום שישי בבוקר עם שני מאבטחים ואיש מוסד כדי שמרדכי בן פורת, שליחו של מנחם בגין, יוכל לשלוח מברק. בהתחלה היה שקט, ואז הוא ראה מלמעלה אלפי אנשים שמנסים להיכנס דרך חדר הביטחון והורה לחבריו לעזוב את המברק ולצאת בדרך המילוט שהוכנה מראש. הוא נשאר לראות מה קורה, וכשלקחו פטישים ושברו את הקיר הבין שזה הסוף, ואז גילה את בן פורת יושב וכותב בחדר השגריר הענק והחשוך לאור ניצוצות. הוא הוציא אותו, הכניס אותו למכונית ונסע ישר לביתו של השגריר יוסף הרמלין להודיע שהנציגות נפרצה.

מה חיים שילוח למד על בני אדם מ-55 שנות חקירות?

התובנה המרכזית שלו היא שאדם שעשה משהו, גם דבר שיכול להביא עליו רעה, מת לספר את זה, והמלאכה היא להיות האדם שלו יספרו. הוא מדגיש שמעולם לא למד חקירה ומעולם לא הרים יד, ושהצלחות אדירות הגיעו דווקא מסבלנות ומשאלות עדינות. הכישלון בעיניו מתחיל כשהחוקר אומר יש לי מידע עליך, כי אז הנחקר עונה מה אתה יודע עליי, אתה לא יודע שום דבר. מהעיקרון הזה הוא גוזר גם את עמדתו על מנהיגות: אדם שלא מודה שהוא טעה רק ייכנס לבור עמוק יותר.