המהפכה של יהודה אטלס

על מה הפרק עם דפנה ליאל?

יהודה אטלס, שהלך לעולמו בגיל 89, חולל מהפכה בספרות הילדים העברית כשכתב בגוף ראשון, בשפה של הרחוב ובלי לייפות את הקושי שבילדות.

עד שיצא ״והילד הזה הוא אני״ ב-1977, ספרות הילדים בישראל נכתבה בשפה גבוהה, מנקודת מבט של מבוגר, וכוונה לחנך ילדים לשרת את החברה. אטלס, שגדל בעין עירון בילדות של עבודה קשה ומחסור ומצא מפלט בספרייה המקומית, התחיל כעיתונאי, ורק כשהפך לאב החל לכתוב בלילות אנקדוטות על בנו הצעיר. ההוצאות דחו את כתב היד שוב ושוב בטענה שהוא מתחכם ולא מעניין, אבל כשיצא לאור הוא עורר גל של חיקויים ונמכר במאות אלפי עותקים. בשנותיו המאוחרות אטלס הגביה את השפה וכתב על ילדים ונוער בסיכון, בין היתר בספר ״ילדים של אף אחד״ מ-2021.

/ תובנות מרכזיות

• אטלס החליט שלוש החלטות כשהתחיל לכתוב: לכתוב קצר, לכתוב פשוט ולהגיד את האמת על חיי ילדים.
  שמור תובנה
• טיקוצקי רואה ב״והילד הזה הוא אני״ סימן למעבר מהאתוס הפועלי, הסוציאליסטי והקיבוצי אל האתוס הקפיטליסטי, זמן קצר אחרי המהפך של 1977.
  שמור תובנה
• אטלס יצא נגד התפיסה הרומנטית של הילדות כגן עדן אבוד, והראה שילדים תלויים בכל ואינם מחליטים על זמנם, על האוכל שלהם או על מתי ילכו לישון.
  שמור תובנה
• בניגוד ליוצרים שקדמו לו, אטלס נתן מקום לעולם שבור בלי הבטחה לריפוי או לאופק שיבוא אחריו.
  שמור תובנה
• הספר ״ילדים של אף אחד״ נולד אחרי שאשת מקצוע שעובדת עם ילדים בסיכון אמרה לו שאין להם אפילו טקסט אחד שאפשר להשתמש בו בטיפול.
  שמור תובנה

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות