הרב אלימלך בידרמן בשיעור לפרשת פנחס תשפ"ו - לשון הקודש
עודכן: מאת צוות פודקאסט·ישראל
/ הפרק במספרים
| פורסם | 1 ביולי 2026 |
|---|---|
| אורך | 1 שע׳ 31 דק׳ (ארוך ב-39% מהממוצע בתוכנית) |
| הנושא המרכזי | אמונה והשגחה פרטית בפרשת פינחס |
| קטגוריה | יהדות ודת |
על מה הפרק?
כל מה שנראה כמאמץ אנושי - פרנסה, ריבוי וישועה - נקבע מלמעלה, והגבורה האמיתית היא לשבור את הטבע ולהתמיד בקביעות.
המתח שחוזר לאורך כל השיעור הוא בין ההשתדלות של האדם לבין הטענה שהכל כבר קצוב מלמעלה. הדרשן מפתיע כשהוא מספר על מנדל פוטרפס שקיבל צ'ק שמן דווקא מפני שנרדם, והופך את ההנחה שהמאמץ שלנו הוא זה שמביא את הפרנסה. השאלה שנשארת פתוחה היא למה בכלל להתאמץ אם הכל כבר נקבע, והתשובה שהעמל הוא רק כלי לא באמת סוגרת אותה. בבסיס הכל עומדת טענה אחת: הכוח שאדם קונה לעצמו ברגע אחד של שתיקה או שבירת הטבע שווה שנים של חיים.
עיקר שכרו של אדם ניתן דווקא על מה שהוא עושה נגד טבעו, וכשאדם פועל שלא כדרך הטבע הוא זוכה שגם הישועה תבוא אליו שלא כדרך הטבע.
/ תובנות מרכזיות
- האברבנאל מגלה ששבט לוי כמעט לא התרבה בכל שנות המדבר לא כעונש אלא כהשגחה: כיוון שלא קיבלו נחלה וחיו מהמעשרות, ריבוי היה משאיר אותם בלי ערים ובלי פרנסה, ולכן מספרם הוקפא לטובתם.
- עיקר השכר נמצא במעשה שנעשה נגד הטבע ולא במצווה שבאה בקלות, ומי שפועל למעלה מן הטבע מושך על עצמו גם ישועה שלמעלה מן הטבע.
- פינחס קיבל את שנות חייהם של עשרים וארבעה אלף שמתו במגפה, כי המעביר על מידותיו יורש את השנים של מי שנפטר בטרם עת, ולכן הוא חי וקיים עד היום.
- תפילה יכולה לבטל אפילו גזר דין שנחתם בשבועה, מה שקורבן כבר אינו מסוגל לבטל, כפי שרב כהנא האריך בתפילה בגלל גזרת בית עלי.
- הפסוק שכולל את כל התורה כולה אינו שמע ישראל או ואהבת לרעך, אלא הכבש שמקריבים בקביעות בכל בוקר, כי ההתמדה היא היסוד שמחזיק את הכל.
איך ייתכן ששבט לוי כמעט לא התרבה בכל שנות המדבר בעוד כל שאר השבטים פרו ורבו, וכי הם היו גרועים מכולם?
ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות
/ שאלות נפוצות על הפרק
- על מה הפרק הזה?
- המתח שחוזר לאורך כל השיעור הוא בין ההשתדלות של האדם לבין הטענה שהכל כבר קצוב מלמעלה. הדרשן מפתיע כשהוא מספר על מנדל פוטרפס שקיבל צ'ק שמן דווקא מפני שנרדם, והופך את ההנחה שהמאמץ שלנו הוא זה שמביא את הפרנסה. השאלה שנשארת פתוחה היא למה בכלל להתאמץ אם הכל כבר נקבע, והתשובה שהעמל הוא רק כלי לא באמת סוגרת אותה. בבסיס הכל עומדת טענה אחת: הכוח שאדם קונה לעצמו ברגע אחד של שתיקה או שבירת הטבע שווה שנים של חיים.
- מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
- האברבנאל מגלה ששבט לוי כמעט לא התרבה בכל שנות המדבר לא כעונש אלא כהשגחה: כיוון שלא קיבלו נחלה וחיו מהמעשרות, ריבוי היה משאיר אותם בלי ערים ובלי פרנסה, ולכן מספרם הוקפא לטובתם. · עיקר השכר נמצא במעשה שנעשה נגד הטבע ולא במצווה שבאה בקלות, ומי שפועל למעלה מן הטבע מושך על עצמו גם ישועה שלמעלה מן הטבע. · פינחס קיבל את שנות חייהם של עשרים וארבעה אלף שמתו במגפה, כי המעביר על מידותיו יורש את השנים של מי שנפטר בטרם עת, ולכן הוא חי וקיים עד היום. · תפילה יכולה לבטל אפילו גזר דין שנחתם בשבועה, מה שקורבן כבר אינו מסוגל לבטל, כפי שרב כהנא האריך בתפילה בגלל גזרת בית עלי. · הפסוק שכולל את כל התורה כולה אינו שמע ישראל או ואהבת לרעך, אלא הכבש שמקריבים בקביעות בכל בוקר, כי ההתמדה היא היסוד שמחזיק את הכל.