Lila Kimhi לילה קמחי
Lila Kimhi
357 פרקים
על התוכנית
שיחות דהרמה והנחיות מדיטציה שניתנו בריטריטים וראיונות עם מורים וחברים לדרך Dharma talks and Meditation Instructions given on retreats and Interviews with teachers and friends on the path
מה זה Lila Kimhi לילה קמחי?
Lila Kimhi לילה קמחי הוא פודקאסט ישראלי מאת Lila Kimhi. בארכיון 357 פרקים, פרק חדש כמעט כל יום, אורך פרק ממוצע כ-40 דקות.
| פרקים בארכיון | 357 |
|---|---|
| תדירות (מהפרקים האחרונים) | פרק חדש כמעט כל יום |
| אורך פרק ממוצע (בפרקים האחרונים) | כ-40 דקות |
| הפרק האחרון | 11 ביולי 2026 |
| פרקים עם ניתוח עומק | 6 |
עודכן:
תובנות הזהב מהארכיון
- המיינד הוא לא אינדיקציה נכונה להתקדמות שלנו בתרגול, ולכן לא להאמין לו יותר מדי כשהוא שופט, מקטלג ומבקר.
- התמדה והרפיה נראות כתנועות מנוגדות אבל הן כמו מיתר: לא מתוח מדי שלא ייפקע ולא רפוי מדי שלא ינגן.
- אי-היאחזות לא אומרת להפסיק לאהוב או להישאר אדיש, אלא שכשמרפים את האחיזה הלב נפתח והאכפתיות מתרחבת גם אל העולם.
- המעברים עצמם בין ישיבה להליכה הם שמזקקים את הקשב, לא רק הישיבה או ההליכה כל אחת בנפרד.
- נרוונה פירושה המילולי כיבוי או דעיכה - לא חוויה אקסטטית שמשיגים אלא רגיעה של השתוקקות, אחיזה וסלידה בתוכנו
- המטרה והדרך אינן שני דברים נפרדים, ולכן ה'no pain, no gain' הוא טעות: מאיזו שכבה הכוח כבר לא חודר, ודווקא היחס הרך והמעודן נכנס עמוק יותר, כמו מים שנכנסים אל מים
- ויפסנה היא ראייה של הדברים כפי שהם, אבל בדרך כלל אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו - ההשקפה וההזדהות איתה הן שמכתיבות את החוויה ואת אי-הנחת
- הכינצוגי היפני מלמד שהחלק שנשבר ותוקן בזהב הופך לחלק החזק בכלי - מודל ליחס לשברים אישיים, לאומיים ופלנטריים
- מדיטציה היא אקט פוליטי, כי כל מלחמה מתחילה במחשבה, וכשאנחנו נעשים חופשיים יותר מתרפאים לא רק הפצעים שלנו אלא גם פצעי העולם
- הפרק הופך את המדיטציה ממאבק בהסחות לאירוח שלהן, אנחנו לא פה בשביל לגרש אלא מול עצמנו ביחד
- לזהות בלי להזדהות הוא נקודת האיזון, רווח נכון שאינו אדישות רחוקה ואינו הזדהות קרובה מדי
- במקום להזין רגש קשה בעוד מי סוכר, נותנים לו לעלות ולהתפוגג בזמן שלו כמו גל באוקיינוס
- הרווח שבין שאיפה לנשיפה ובין מחשבה למחשבה, שאנחנו מסמנים כשעמום או ריק, הוא בעצם הפלא עצמו
- התודעה נעה כמטוטלת בין נעים ללא נעים, וראיית האוטומט הזה היא שפותחת דרגות חופש חדשות
- אפשר לזהות את הפילינג טון של תחושה, אם היא נעימה או לא, במיידיות שבה יודעים אם גרבנו גרביים בבוקר - בלי להיזכר או להרהר
- הסבל מתחיל כשתחושה גופנית מקבלת כותרת כאב ונבנה סביבה סיפור, והתרגול הוא לנטוש את הסיפור ולהישאר בתחושה עצמה
- שוויון הנפש איננו רק תרגול תודעתי אלא נבנה ממש דרך הגוף, ואפילו עצירה אחת של התגובתיות מניעה מומנטום משמעותי
- ההצלחה במדיטציה עובדת הפוך, ההתקדמות מגיעה כשמרפים ולא דוחפים, כמו להחזיק פרפר בכף היד בעדינות אבל בנחישות.
- הדימוי של הוויז שמחשבת מסלול מחדש בלי לנזוף בך, כמודל ליחס סלחני כלפי עצמך בכל פעם שהמיינד ברח.
- ההטיה הטבעית לשליליות כתוכנה 'סמי-זדונית' שרצה ברקע, והתרגול העתיק ככוונה מכוונת נגדה.
- הכאב בישיבה מוצג לא כבעיה אלא כאינדיקציה שמבקשת קשב, ולפעמים הוא רק 'כאב גדילה' של גוף שמתרגל לתנוחה חדשה.
- משל בריכת היער: אי אפשר לנקות תודעה עכורה על ידי קפיצה פנימה, רק ישיבה בשקט מאפשרת לגרגירי האבק לשקוע והצלילות לחזור מעצמה
- המאמץ הנכון הוא כמו להחזיק פרפר בכף היד או לכוונן מיתר, לא חזק מדי שלא יימחץ ולא רפוי מדי שלא ינגן, ותנועה שמשתנה כל הזמן
- להבחין שלא שמנו לב זה עצמו רגע של תשומת לב, בלי הצלחה או כישלון, ותמיד אפשר לחזור מההתחלה
ועוד 1 תובנות לאורך הפרקים…
השאלות הבולטות בארכיון
אביב שאל איך ההתמדה לשבת זקוף במדיטציה וההרפיה יכולות לדור יחד כשהן מרגישות כמו שתי תנועות מנוגדות.
מה זה הדבר שמגיע כשהרעש מפסיק? מה אפשר לראות כשהבריחה שלנו מצטללת?
מה קורה ברווח שבין השאיפה לנשיפה ובין מחשבה למחשבה, באותו מקום שאנחנו ממהרים לסמן כשעמום או ריק?
מה מתאפשר בין הנהייה אחרי להדיפה, בתוך הלא ידוע?
מה קורה כששום דבר מיוחד לא אמור לקרות, ומה מתאפשר כשאנחנו שוב ושוב חוזרים בנינוחות ובסלחנות?
מה מתאפשר כששמתי לב שלא שמתי לב?
6 פרקים = 6 מאמרים אפשריים. כל פרק בארכיון יכול להפוך למאמר עברי SEO/GEO שמדורג בגוגל ומצוטט במנועי AI.
נושאים שהתוכנית עוסקת בהם
פרקים עם ניתוח מלא
- #358 הנחיות למודעות פתוחה ונינוחה, בסוף שאלות ותשובות
- #357 האמת השלישית, האמת הרביעית
- #356 מדיטציה בסיום היום - עדינות והרפייה לפני השינה
- #355 מדיטציה מונחית - סריקת גוף עם התכוונות אוהבת ופיתוח איזון פנימי
- #354 הנחיות לתרגול ביום הראשון של הריטריט - תשומת לב עמוקה לנשימה וסלחנות
- #353 הנחיות לתחילת ריטריט סוף שבוע - נשימה ונוכחות, תרגול והסברים
מדיטציה מודרכת ביום האחרון של רטריט, על המתח בין להיאחז בתרגול לבין להרפות, ולמה דווקא שחרור האחיזה הוא זה שפותח את הלב.
מה שמפתיע פה זה שהמנחה לא מבטיחה שנרגיש התקדמות, ואפילו מזהירה לא להאמין למיינד שכל הזמן שופט ומקטלג. היא מערערת את ההנחה שאי-היאחזות פירושה קרירות או אדישות, וטוענת בדיוק הפוך: כשמרפים את האחיזה הלב נפתח יותר. המתח האמיתי הוא בין ההתמדה לשבת אסוף וזקוף בתרגול לבין ההרפיה המוחלטת, שתי תנועות שנראות מנוגדות אבל הן אותו מיתר. השאלה שנשארת פתוחה היא איך לוקחים את התרגול הזה מהרטריט אל תוך הקשרים והחיים הרגילים.
- המיינד הוא לא אינדיקציה נכונה להתקדמות שלנו בתרגול, ולכן לא להאמין לו יותר מדי כשהוא שופט, מקטלג ומבקר.
- התמדה והרפיה נראות כתנועות מנוגדות אבל הן כמו מיתר: לא מתוח מדי שלא ייפקע ולא רפוי מדי שלא ינגן.
- אי-היאחזות לא אומרת להפסיק לאהוב או להישאר אדיש, אלא שכשמרפים את האחיזה הלב נפתח והאכפתיות מתרחבת גם אל העולם.
- המעברים עצמם בין ישיבה להליכה הם שמזקקים את הקשב, לא רק הישיבה או ההליכה כל אחת בנפרד.
אביב שאל איך ההתמדה לשבת זקוף במדיטציה וההרפיה יכולות לדור יחד כשהן מרגישות כמו שתי תנועות מנוגדות.
סוכם מתוך תמלול הפרק בעזרת AI. איך זה נעשה
#358 הנחיות למודעות פתוחה ונינוחה, בסוף שאלות ותשובות
פרקים אחרונים
#358 הנחיות למודעות פתוחה ונינוחה, בסוף שאלות ותשובות
11 ביולי 202640 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
מה שמפתיע פה זה שהמנחה לא מבטיחה שנרגיש התקדמות, ואפילו מזהירה לא להאמין למיינד שכל הזמן שופט ומקטלג. היא מערערת את ההנחה שאי-היאחזות פירושה קרירות או אדישות, וטוענת בדיוק הפוך: כשמרפים את האחיזה הלב נפתח יותר. המתח האמיתי הוא בין ההתמדה לשבת אסוף וזקוף בתרגול לבין ההרפיה המוחלטת, שתי תנועות שנראות מנוגדות אבל הן אותו מיתר. השאלה שנשארת פתוחה היא איך לוקחים את התרגול הזה מהרטריט אל תוך הקשרים והחיים הרגילים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- המיינד הוא לא אינדיקציה נכונה להתקדמות שלנו בתרגול, ולכן לא להאמין לו יותר מדי כשהוא שופט, מקטלג ומבקר.
- התמדה והרפיה נראות כתנועות מנוגדות אבל הן כמו מיתר: לא מתוח מדי שלא ייפקע ולא רפוי מדי שלא ינגן.
- אי-היאחזות לא אומרת להפסיק לאהוב או להישאר אדיש, אלא שכשמרפים את האחיזה הלב נפתח והאכפתיות מתרחבת גם אל העולם.
- המעברים עצמם בין ישיבה להליכה הם שמזקקים את הקשב, לא רק הישיבה או ההליכה כל אחת בנפרד.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
מה שמפתיע פה זה שהמנחה לא מבטיחה שנרגיש התקדמות, ואפילו מזהירה לא להאמין למיינד שכל הזמן שופט ומקטלג. היא מערערת את ההנחה שאי-היאחזות פירושה קרירות או אדישות, וטוענת בדיוק הפוך: כשמרפים את האחיזה הלב נפתח יותר. המתח האמיתי הוא בין ההתמדה לשבת אסוף וזקוף בתרגול לבין ההרפיה המוחלטת, שתי תנועות שנראות מנוגדות אבל הן אותו מיתר. השאלה שנשארת פתוחה היא איך לוקחים את התרגול הזה מהרטריט אל תוך הקשרים והחיים הרגילים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
המיינד הוא לא אינדיקציה נכונה להתקדמות שלנו בתרגול, ולכן לא להאמין לו יותר מדי כשהוא שופט, מקטלג ומבקר. · התמדה והרפיה נראות כתנועות מנוגדות אבל הן כמו מיתר: לא מתוח מדי שלא ייפקע ולא רפוי מדי שלא ינגן. · אי-היאחזות לא אומרת להפסיק לאהוב או להישאר אדיש, אלא שכשמרפים את האחיזה הלב נפתח והאכפתיות מתרחבת גם אל העולם. · המעברים עצמם בין ישיבה להליכה הם שמזקקים את הקשב, לא רק הישיבה או ההליכה כל אחת בנפרד.
#357 האמת השלישית, האמת הרביעית
10 ביולי 202649 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
המתח האמיתי בשיחה הוא בין ההרגל שלנו לדחוף את עצמנו חזק יותר, ה'נוט גוד אינאף', לבין הבקשה של הדרך פשוט להרפות. המורה מערערת על תפיסת ה'no pain, no gain': הבודהא לא התעורר מרוב הסתגפות אלא ברגע שבו נזכר בעצמו כילד נינוח מתחת לעץ והפסיק להעניש את עצמו. היא משאירה פתוחה את השאלה איך מגיעים לרגעי החסד האלה בלי רק להיזכר בהם, ומזכירה שאפשר להסתכל על השברים שלנו דרך הכינצוגי - המקום ששוקם הוא החזק ביותר.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- נרוונה פירושה המילולי כיבוי או דעיכה - לא חוויה אקסטטית שמשיגים אלא רגיעה של השתוקקות, אחיזה וסלידה בתוכנו
- המטרה והדרך אינן שני דברים נפרדים, ולכן ה'no pain, no gain' הוא טעות: מאיזו שכבה הכוח כבר לא חודר, ודווקא היחס הרך והמעודן נכנס עמוק יותר, כמו מים שנכנסים אל מים
- ויפסנה היא ראייה של הדברים כפי שהם, אבל בדרך כלל אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו - ההשקפה וההזדהות איתה הן שמכתיבות את החוויה ואת אי-הנחת
- הכינצוגי היפני מלמד שהחלק שנשבר ותוקן בזהב הופך לחלק החזק בכלי - מודל ליחס לשברים אישיים, לאומיים ופלנטריים
- מדיטציה היא אקט פוליטי, כי כל מלחמה מתחילה במחשבה, וכשאנחנו נעשים חופשיים יותר מתרפאים לא רק הפצעים שלנו אלא גם פצעי העולם
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
המתח האמיתי בשיחה הוא בין ההרגל שלנו לדחוף את עצמנו חזק יותר, ה'נוט גוד אינאף', לבין הבקשה של הדרך פשוט להרפות. המורה מערערת על תפיסת ה'no pain, no gain': הבודהא לא התעורר מרוב הסתגפות אלא ברגע שבו נזכר בעצמו כילד נינוח מתחת לעץ והפסיק להעניש את עצמו. היא משאירה פתוחה את השאלה איך מגיעים לרגעי החסד האלה בלי רק להיזכר בהם, ומזכירה שאפשר להסתכל על השברים שלנו דרך הכינצוגי - המקום ששוקם הוא החזק ביותר.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
נרוונה פירושה המילולי כיבוי או דעיכה - לא חוויה אקסטטית שמשיגים אלא רגיעה של השתוקקות, אחיזה וסלידה בתוכנו · המטרה והדרך אינן שני דברים נפרדים, ולכן ה'no pain, no gain' הוא טעות: מאיזו שכבה הכוח כבר לא חודר, ודווקא היחס הרך והמעודן נכנס עמוק יותר, כמו מים שנכנסים אל מים · ויפסנה היא ראייה של הדברים כפי שהם, אבל בדרך כלל אנחנו רואים אותם כפי שאנחנו - ההשקפה וההזדהות איתה הן שמכתיבות את החוויה ואת אי-הנחת · הכינצוגי היפני מלמד שהחלק שנשבר ותוקן בזהב הופך לחלק החזק בכלי - מודל ליחס לשברים אישיים, לאומיים ופלנטריים · מדיטציה היא אקט פוליטי, כי כל מלחמה מתחילה במחשבה, וכשאנחנו נעשים חופשיים יותר מתרפאים לא רק הפצעים שלנו אלא גם פצעי העולם
#356 מדיטציה בסיום היום - עדינות והרפייה לפני השינה
9 ביולי 202622 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
במקום להתייחס לאי-שקט, לספק ולעייפות כמכשולים שצריך לגרש, הפרק הופך אותם לאורחים שצריך לארח, ומציע לזהות אותם בלי להזדהות איתם. ההנחה שמדיטציה היא מאבק להשקטת המחשבות מתערערת כאן לגמרי, והמתח האמיתי הוא במציאת הרווח הנכון, לא רחוק מדי עד כדי אדישות ולא קרוב מדי עד כדי הזדהות. השאלה שנשארת פתוחה היא איפה בדיוק עובר הגבול הזה, כמו בשיר של רבקה מרים על הנקודה שבה נחל הופך לים.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- הפרק הופך את המדיטציה ממאבק בהסחות לאירוח שלהן, אנחנו לא פה בשביל לגרש אלא מול עצמנו ביחד
- לזהות בלי להזדהות הוא נקודת האיזון, רווח נכון שאינו אדישות רחוקה ואינו הזדהות קרובה מדי
- במקום להזין רגש קשה בעוד מי סוכר, נותנים לו לעלות ולהתפוגג בזמן שלו כמו גל באוקיינוס
- הרווח שבין שאיפה לנשיפה ובין מחשבה למחשבה, שאנחנו מסמנים כשעמום או ריק, הוא בעצם הפלא עצמו
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
במקום להתייחס לאי-שקט, לספק ולעייפות כמכשולים שצריך לגרש, הפרק הופך אותם לאורחים שצריך לארח, ומציע לזהות אותם בלי להזדהות איתם. ההנחה שמדיטציה היא מאבק להשקטת המחשבות מתערערת כאן לגמרי, והמתח האמיתי הוא במציאת הרווח הנכון, לא רחוק מדי עד כדי אדישות ולא קרוב מדי עד כדי הזדהות. השאלה שנשארת פתוחה היא איפה בדיוק עובר הגבול הזה, כמו בשיר של רבקה מרים על הנקודה שבה נחל הופך לים.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
הפרק הופך את המדיטציה ממאבק בהסחות לאירוח שלהן, אנחנו לא פה בשביל לגרש אלא מול עצמנו ביחד · לזהות בלי להזדהות הוא נקודת האיזון, רווח נכון שאינו אדישות רחוקה ואינו הזדהות קרובה מדי · במקום להזין רגש קשה בעוד מי סוכר, נותנים לו לעלות ולהתפוגג בזמן שלו כמו גל באוקיינוס · הרווח שבין שאיפה לנשיפה ובין מחשבה למחשבה, שאנחנו מסמנים כשעמום או ריק, הוא בעצם הפלא עצמו
#355 מדיטציה מונחית - סריקת גוף עם התכוונות אוהבת ופיתוח איזון פנימי
9 ביולי 202635 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
המנחה מפרקת את ההרגל האוטומטי להיצמד לנעים ולברוח מהלא נעים, ומציעה אפשרות שלישית - להישאר בדיוק בנקודה שבה התודעה פוגשת את התחושה, עוד לפני שזו מקבלת את הכותרת כאב ואת הסיפור שנלווה אליה. המתח האמיתי הוא בין הדחף הטבעי להגיב לבין ההזמנה פשוט לדעת נעים, לא נעים או ניטרלי, ולנשור רגע לפני שנשאבים. הפרק טוען שאפילו עצירה אחת כזאת מניעה מומנטום גדול, ומשאיר פתוח מה מתגלה כשנשארים בלב הלא ידוע.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- התודעה נעה כמטוטלת בין נעים ללא נעים, וראיית האוטומט הזה היא שפותחת דרגות חופש חדשות
- אפשר לזהות את הפילינג טון של תחושה, אם היא נעימה או לא, במיידיות שבה יודעים אם גרבנו גרביים בבוקר - בלי להיזכר או להרהר
- הסבל מתחיל כשתחושה גופנית מקבלת כותרת כאב ונבנה סביבה סיפור, והתרגול הוא לנטוש את הסיפור ולהישאר בתחושה עצמה
- שוויון הנפש איננו רק תרגול תודעתי אלא נבנה ממש דרך הגוף, ואפילו עצירה אחת של התגובתיות מניעה מומנטום משמעותי
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
המנחה מפרקת את ההרגל האוטומטי להיצמד לנעים ולברוח מהלא נעים, ומציעה אפשרות שלישית - להישאר בדיוק בנקודה שבה התודעה פוגשת את התחושה, עוד לפני שזו מקבלת את הכותרת כאב ואת הסיפור שנלווה אליה. המתח האמיתי הוא בין הדחף הטבעי להגיב לבין ההזמנה פשוט לדעת נעים, לא נעים או ניטרלי, ולנשור רגע לפני שנשאבים. הפרק טוען שאפילו עצירה אחת כזאת מניעה מומנטום גדול, ומשאיר פתוח מה מתגלה כשנשארים בלב הלא ידוע.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
התודעה נעה כמטוטלת בין נעים ללא נעים, וראיית האוטומט הזה היא שפותחת דרגות חופש חדשות · אפשר לזהות את הפילינג טון של תחושה, אם היא נעימה או לא, במיידיות שבה יודעים אם גרבנו גרביים בבוקר - בלי להיזכר או להרהר · הסבל מתחיל כשתחושה גופנית מקבלת כותרת כאב ונבנה סביבה סיפור, והתרגול הוא לנטוש את הסיפור ולהישאר בתחושה עצמה · שוויון הנפש איננו רק תרגול תודעתי אלא נבנה ממש דרך הגוף, ואפילו עצירה אחת של התגובתיות מניעה מומנטום משמעותי
#354 הנחיות לתרגול ביום הראשון של הריטריט - תשומת לב עמוקה לנשימה וסלחנות
9 ביולי 202642 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
המורה לא מוכר שקט מיסטי אלא טוען משהו חד, המתח, החרדה וההשוואתיות שאנחנו מכנים 'החיים האמיתיים' הם בכלל לא החיים אלא רעש של תודעה מבולבלת. מכאן הוא הופך את ההיגיון של הצלחה, ההתקדמות במדיטציה מגיעה דווקא כשמרפים ולא כשדוחפים. הוא משאיר פתוחה שאלה לא נעימה מתוך שיר שהוא מצטט, לאן נעלמו לנו החיים, ומזמין לשאול אותה עכשיו ולא מאוחר מדי. המתח האמיתי הוא בין הפיתוי לרדוף אחרי הדרמה שבראש לבין ההכרה שהרגע הפשוט הזה פחות מעניין אבל הרבה יותר אמיתי ממנה.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- ההצלחה במדיטציה עובדת הפוך, ההתקדמות מגיעה כשמרפים ולא דוחפים, כמו להחזיק פרפר בכף היד בעדינות אבל בנחישות.
- הדימוי של הוויז שמחשבת מסלול מחדש בלי לנזוף בך, כמודל ליחס סלחני כלפי עצמך בכל פעם שהמיינד ברח.
- ההטיה הטבעית לשליליות כתוכנה 'סמי-זדונית' שרצה ברקע, והתרגול העתיק ככוונה מכוונת נגדה.
- הכאב בישיבה מוצג לא כבעיה אלא כאינדיקציה שמבקשת קשב, ולפעמים הוא רק 'כאב גדילה' של גוף שמתרגל לתנוחה חדשה.
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
המורה לא מוכר שקט מיסטי אלא טוען משהו חד, המתח, החרדה וההשוואתיות שאנחנו מכנים 'החיים האמיתיים' הם בכלל לא החיים אלא רעש של תודעה מבולבלת. מכאן הוא הופך את ההיגיון של הצלחה, ההתקדמות במדיטציה מגיעה דווקא כשמרפים ולא כשדוחפים. הוא משאיר פתוחה שאלה לא נעימה מתוך שיר שהוא מצטט, לאן נעלמו לנו החיים, ומזמין לשאול אותה עכשיו ולא מאוחר מדי. המתח האמיתי הוא בין הפיתוי לרדוף אחרי הדרמה שבראש לבין ההכרה שהרגע הפשוט הזה פחות מעניין אבל הרבה יותר אמיתי ממנה.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
ההצלחה במדיטציה עובדת הפוך, ההתקדמות מגיעה כשמרפים ולא דוחפים, כמו להחזיק פרפר בכף היד בעדינות אבל בנחישות. · הדימוי של הוויז שמחשבת מסלול מחדש בלי לנזוף בך, כמודל ליחס סלחני כלפי עצמך בכל פעם שהמיינד ברח. · ההטיה הטבעית לשליליות כתוכנה 'סמי-זדונית' שרצה ברקע, והתרגול העתיק ככוונה מכוונת נגדה. · הכאב בישיבה מוצג לא כבעיה אלא כאינדיקציה שמבקשת קשב, ולפעמים הוא רק 'כאב גדילה' של גוף שמתרגל לתנוחה חדשה.
#353 הנחיות לתחילת ריטריט סוף שבוע - נשימה ונוכחות, תרגול והסברים
8 ביולי 202641 דק׳לניתוח המלא של הפרק ←אמ;לקסיכום הפרק
התרגול הזה הופך על ראשה את ההנחה שמדיטציה היא מאבק בהסחות ושצריך לכפות ריכוז. המנחה טוענת שהרגע שבו שמנו לב שלא שמנו לב הוא לא כישלון אלא בדיוק רגע השחרור, ושהתודעה מצטללת מעצמה כשמניחים לה, כמו בריכת יער עכורה שרק ישיבה בשקט לצידה מחזירה אותה לצלילות. המתח האמיתי כאן הוא בין מאמץ להרפיה, בין להחזיק לבין לשחרר, והוא נשאר פתוח כשהמנחה מסרבת לגלות מהו היעד ואומרת רק אולי נגלה לכם אחר כך.
קראו עוד ▾הציגו פחות ▴- משל בריכת היער: אי אפשר לנקות תודעה עכורה על ידי קפיצה פנימה, רק ישיבה בשקט מאפשרת לגרגירי האבק לשקוע והצלילות לחזור מעצמה
- המאמץ הנכון הוא כמו להחזיק פרפר בכף היד או לכוונן מיתר, לא חזק מדי שלא יימחץ ולא רפוי מדי שלא ינגן, ותנועה שמשתנה כל הזמן
- להבחין שלא שמנו לב זה עצמו רגע של תשומת לב, בלי הצלחה או כישלון, ותמיד אפשר לחזור מההתחלה
- הנשימה היא תהליך שהוא גם רצוני וגם לא רצוני ולכן היא שער אל התודעה
ש&תשאלות ותשובות מהפרק▾על מה הפרק הזה?
התרגול הזה הופך על ראשה את ההנחה שמדיטציה היא מאבק בהסחות ושצריך לכפות ריכוז. המנחה טוענת שהרגע שבו שמנו לב שלא שמנו לב הוא לא כישלון אלא בדיוק רגע השחרור, ושהתודעה מצטללת מעצמה כשמניחים לה, כמו בריכת יער עכורה שרק ישיבה בשקט לצידה מחזירה אותה לצלילות. המתח האמיתי כאן הוא בין מאמץ להרפיה, בין להחזיק לבין לשחרר, והוא נשאר פתוח כשהמנחה מסרבת לגלות מהו היעד ואומרת רק אולי נגלה לכם אחר כך.
▾מהן התובנות המרכזיות מהפרק?
משל בריכת היער: אי אפשר לנקות תודעה עכורה על ידי קפיצה פנימה, רק ישיבה בשקט מאפשרת לגרגירי האבק לשקוע והצלילות לחזור מעצמה · המאמץ הנכון הוא כמו להחזיק פרפר בכף היד או לכוונן מיתר, לא חזק מדי שלא יימחץ ולא רפוי מדי שלא ינגן, ותנועה שמשתנה כל הזמן · להבחין שלא שמנו לב זה עצמו רגע של תשומת לב, בלי הצלחה או כישלון, ותמיד אפשר לחזור מההתחלה · הנשימה היא תהליך שהוא גם רצוני וגם לא רצוני ולכן היא שער אל התודעה
#352 סוגי דוקהא ואור
26 ביוני 202642 דק׳#351 על בגידות ושברים שמתמלאים בזהב
5 ביוני 202640 דק׳#350 סיני כמצב תודעה - חופש, פתיחות, יופי, פשטות
5 ביוני 202630 דק׳#349 שיחה על החיים - דלתות התודעה והכאב כשער אל החופש
2 במאי 202652 דק׳#348 הנחיות שלמות - המרחב הגדול והלב שלנו. אדמה ורקיע
20 בפברואר 202630 דק׳#347 הכל מורכב - שיחה על המורכבות שלנו ומה עושים עם זה
19 בפברואר 202647 דק׳
פודקאסטים דומים
מדיטציה הבית הפנימי שתמיד איתך- נטלי ליכטנברג
natali lichtenberg
שינרין יוקו - מקלחת יער | 森林浴, 森林 |
הפודקאסטים (הסכתים) של עיריית תל אביב-יפו
העולם בפנים - פודקאסט IFS בעברית
l9ym5ag36h469vr7pyorh0k4b
עולים למימד 4 - Ascending to 4D Dimension
לידור יוסף שלום רפואה אנרגטית
מדברים זוגיות מעשית עם הדר זוהר
הדר זוהר
חן רפסון הראל - מייצרים מציאות חדשה
חן רפסון הראל