פרק 112 של תרבות עכשיו עורך מסע בין תרבויות: מהמוסלמים בהודו ובתי הקברות הסופיים בספר הזוכה 'סיטרה', דרך פילוסופיית הדרך היפנית-סינית במוזיאוני טיקוטין ווילפריד, ועד דמיון מחדש של מוזיקה קלאסית בפסטיבל פליציה בלומנטל.
איריס לביא מארחת מפגש תרבות עשיר עם שלושה אורחים. תחילה משוחחת עם פרופ' רוני פרצ'יק, חוקרת לימודי מזרח אסיה, על ספרה 'סיטרה' שזכה בפרס ספיר ובפרס מבקרי הספרות — רומן בדיוני שנשען על מחקר שדה ארוך על המוסלמים בהודו, על מתחמי הקברים של קדושים סופים ועל החיים על הסף שבין החיים למוות. לאחר מכן האוצרת שיר מלר ימגוצ'י מציגה תערוכה משולבת של מוזיאון טיקוטין בחיפה ומוזיאון וילפריד בעין חרוד/זרוע סביב מושג 'הדרך' (דאו בסינית, דו ביפנית). לבסוף עידו שפיטלניק, המנהל האמנותי של פסטיבל פליציה בלומנטל, מספר על נושא 'דמיון מחדש' של יצירות מוכרות. הפרק מתאים לחובבי ספרות, אמנות מזרחית ומוזיקה קלאסית.
תובנות מרכזיות
- ההבדל בין הינדים השורפים את מתיהם למוסלמים הקוברים אותם משקף תפיסות שונות של חיים ומוות, ומתחמי הקברים הסופיים הם זירה חיה ופועמת של חיי היום-יום, לא מקום של מוות בלבד.
- פרצ'יק מדגישה שבהודו קיימים 'מרחבים משותפים' שבהם הדת אינה מה שמגדיר את האנשים — קריאת תיגר על ההנחה שדת היא קטגוריה חד-משמעית והרמטית המסבירה מתחים.
- מושג 'הדרך' מאחד שתי תרבויות: בסין הדאו מלמד שהדרך היא העיקר ולא המטרה, וביפן הדו (כמו שודו, צ'אדו ואומנויות הלחימה) הוא מדיטציה בפעולה — והאוצרת רואה באנרגיה הזו מענה נחוץ לתקופת ה'ריצה המתמדת' שלנו.
- הספר 'סיטרה' בנוי כמין רשומון: בסיפור הראשון המספרת ממציאה את חיי הדמות שאיבדה כדי לקנות עליהם אחיזה, ובסיפור האחרון הדמות מספרת על עצמה בקולה — מבנה ששואל 'איך להיות גם הינדו וגם מוסלמי, גם חי וגם מת'.
- פסטיבל פליציה בלומנטל ממחיש את 'דמיון מחדש' דרך עיבודים כמו 'מסע חורף מדומיין מחדש' של שוברט ו'מסע הקיץ' הישראלי — והפקה של ירון לונדון ויודה עינבר סביב 'העולם של אתמול' של שטפן צווייג.
מאיפה העולמות האלה של שדים ורוחות ובתי קברות סופיים — האם זה בדיון, או משהו שבאמת חדר אלייך מהעבודה?