בין שרביט המנצח ושולחן המנהל. שיחה על הקשר בין ניצוח על תזמורת וניהול ארגונים

מה משותף למנצחת תזמורת בינלאומית ולחוקר תורת המשחקים? שניהם מסבירים שמנהיגות אמיתית היא לתת לאנשים מצוינים לעבוד בלי להתערב להם בידיים.

הפרק העשירי בסדרת 'מוזיקה ומדע' של תל אביב 360 (ערוץ הפודקסטים של אוניברסיטת תל אביב) מנסה לחבר בין 'שרביט הניצוח לשולחן המנהל'. המנחה מארח שני אורחים: מנצחת תזמורת ומצו-סופרן בעלת למעלה מ-30 שנות ניסיון, מייסדת שיטת 'סימפוניק לידרשיפ', ויוסי, כלכלן וחוקר בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ומומחה לתורת המשחקים. אחרי האזנה ל'ממבו' מתוך 'סיפור הפרברים' של לאונרד ברנשטיין בגרסה התזמורתית, השיחה צוללת לשאלה מהו תפקיד המנהל: לעצב חזון, לרתום אנשים ולתת להם השראה מבלי לחנוק את היוזמה האישית שלהם. הפרק מתאים למי שמתעניין במנהיגות, ניהול ובמטאפורה של התזמורת ככלי הבנה של עבודת צוות.

תובנות מרכזיות

• התפקיד הראשון במעלה של כל מנהל הוא לעצב את חזון הארגון: מה רוצים להשיג ואיך, ואז לרתום את כל האנשים להיות שותפים לחזון הזה.
• אנשי עסקים מצליחים בוחרים תחילה את האנשים הכי טובים ואז נותנים להם לעבוד; ברגע שמתערבים לעובד טוב הורגים את המוטיבציה והנשמה שלו ומאבדים את הערך המוסף שהוא מביא.
• בארגון גדול אנשים מדביקים זה את זה: מי שמגיע עם התלהבות וצורך טוב משפיע לחיוב, ומי שמגיע עם קדרות ותלונות מדביק את האחרים בצרות.
• מנהל שנראה כאילו אינו עושה דבר אך הכל מצליח, בעצם עושה המון: מעביר חזון, נותן השראה ומתווה כיוון, מתערב רק היכן שצריך וסומך על אנשים שהוא יכול לבטוח בהם.
• מתנהל ויכוח אם מנהיגות היא תכונה מולדת או נרכשת: יוסי טוען שקריזמה היא דבר שנולדים איתו אך אפשר ללמוד מיומנויות לשפרו, והמנצחת מרככת ואומרת שיש 'זיק' מולד שניתן לפתח, וגם רצון חשוב לא פחות.