
פרק 24 - דניאל לוי
עדו ואליענה משוחחים באנגלית עם דניאל לוי, יועץ לשעבר במשא ומתן הישראלי, על מה באמת הוליך לאוסלו ולמה ההיסטוריה הזו לא הייתה בלתי נמנעת.
פרק זה הוא שיחה מעמיקה באנגלית עם דניאל לוי, אנליסט, פרשן ויועץ לשעבר שהשתתף במשא ומתן הישראלי במסגרת פסגת טאבא ותהליך אוסלו, וכיום נשיא ארגון US Middle East Project. המארחים עדו ערד ואליענה בן דוד מבקשים להבין את הרקע הגאופוליטי שהוליך לאוסלו: האינתיפאדה הראשונה שאתגרה את הכיבוש וחשפה את מחיריו, רגע החד-קוטביות האמריקני שאחרי קריסת ברית המועצות, וההיחלשות ההיסטורית של אש"ף לאחר תמיכתו בעיראק במלחמת המפרץ. לוי מדגיש עמדה של אי-דטרמיניזם — לטענתו מה שמתרחש בעזה הוא התקדמות טבעית אך לא בלתי נמנעת, והיו מסלולים אחרים שהדברים יכלו ללכת בהם. הפרק מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה הפוליטית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובניתוח ביקורתי של תהליך השלום.
תובנות מרכזיות
- האינתיפאדה הראשונה הציבה לראשונה בפני ישראל את העלות הישירה של הכיבוש — מנהלית, צבאית ותדמיתית — בתקופה שבה עוד לא הייתה 'קהילת תורמים בינלאומית' שתממן את השליטה בפלסטינים.
- לוי קושר את אוסלו לרגע גאופוליטי רחב יותר של חד-קוטביות אמריקנית שאחרי קריסת ברית המועצות, אותו רגע שאיפשר גם את סיום האפרטהייד בדרום אפריקה ואת תהליך השלום בצפון אירלנד.
- ההיחלשות ההיסטורית של אש"ף — שגורש מכווית בעקבות תמיכתו בעיראק ב-1991 ואיבד את ההנהגה לטובת ההנהגה הפנימית באינתיפאדה — אפשרה לישראל לקוות לעסקה 'בזול' עם פחות ויתורים.
- לוי מציג עמדה של אי-דטרמיניזם: לטענתו מה שקורה בעזה הוא 'התקדמות טבעית' של ההיגיון הציוני אך לא התוצאה הבלתי נמנעת היחידה.
- לוי מזכיר ערוצים אחוריים מוקדמים עם אש"ף עוד בשנות ה-80, כולל דמויות שנרצחו בעקבותיהם, ואת ההכרה הפורמלית של רייגן באש"ף ב-1988 לאחר הצהרת אלג'יר.
האם ההבנה שיצטרך לבוא פתרון מדיני לפלסטינים תמיד הייתה קיימת בתודעת המעמד השליט בישראל, או שזה היה רעיון חדש שנולד בתחילת שנות ה-90?