נאבקים על כל נשימה

תושבת שוהם מספרת איך שריפות פסולת פיראטיות מעבר לגדר חונקות שכונות שלמות, ולמה המדינה עדיין לא נכנסת לאירוע בכל הכוח.

הפרק מארח את שני גזית, ראש מטה המאבק של ארגון 'נחנקנו' (תושבי שוהם והסביבה), שעוסקת במפגע שריפות הפסולת הבלתי מבוקרות באתרים פיראטיים סמוך לקו התפר. גזית מתארת איך הריח הכימי החריף חודר עד החלונות, מונע יציאה מהבית ולעיתים מחייב מסכות לילדים בדרך לבית הספר, וכיצד המודעות התעצמה אחרי השביעי באוקטובר ובהחרפה של אוגוסט האחרון. היא מסבירה שהבעיה אינה גזירת גורל אלא תוצאה של מחדל אכיפה, ושהמדינה - צבא, משטרה, כבאות ופרקליטות - עדיין לא מטפלת בכך כאירוע ביטחוני אמיתי. הפרק מתאים למי שמתעניין בבריאות הציבור, איכות הסביבה, קו התפר ובמאבק אזרחי תושבים מול הממסד, ומציג מקרה מוחשי שבו ארגון תושבים בנה תשתית עצמאית של מצלמות, חמ"ל והתראות AI במקום שבו המדינה נעדרת.

תובנות מרכזיות

• דוח משרד הבריאות והגנת הסביבה מדבר על כ-5,300 מתים בשנה בישראל מזיהום אוויר, ולפי גזית זו הערכת חסר כי הוא לא מתחשב בסוג החלקיקים המסוכנים שנפלטים דווקא בשריפות הפסולת הפיראטיות.
• בעבר לא היה כל מענה כיבוי לאתרים שחלקם בשטחי B, ורק בזכות המאבק הוקם צוות מיוחד במנהל האזרחי - אך עדיין לוקח חמש עד שבע שעות להגעת כלי כיבוי ראשון.
• התושבים בנו תשתית עצמאית: אתר אינטרנט (stopthesmoke.org), מצלמות על האתרים, חמ"ל מאויש בלילות ואפילו מערכת AI שמזהה עשן ושולחת התראות בטלגרם - כלי שגם המנהל האזרחי החל להשתמש בו.
• תחנות הניתור לרוב אינן קולטות את מפגע השריפות כי אינן מיועדות לכך; גם הגנת הסביבה וגם משרד הבריאות הודו בוועדות הכנסת שנדרש 'נוהל חדש' ייעודי לשריפות.
• גם כשיש כלים בנמצא - צו אלוף, הכרזת שר הביטחון שהמפגע מסכן את ביטחון התושבים, ותוכנית אסטרטגית - גזית טוענת שהם נשארים 'טובים על הנייר' כל עוד אין גורם על (כמו המל"ל או משרד ראש הממשלה) שמאגם סמכויות ומיישם בפועל.