יעל דיין - מנגד

יעל דיין משוחחת על ספרה החדש, על הזקנה, ועל המבט המפוכח על חייה הציבוריים והפרטיים מנקודת מבט של מי שצופה אל עתיד שלעולם לא יגיע.

בשיחה אינטימית, יעל דיין חושפת את תהליכי הכתיבה והמחשבה מאחורי ספרה האחרון, "חדש מנגד". היא דנה במשמעות הציטוט על הר נבוא כמטאפורה לחיים ולשאיפות שנותרו בלתי מושגות. הפרק נוגע במורכבות שבין היותה דמות ציבורית לבין חייה כאישה פרטית, תוך התמודדות עם אובדן, התבגרות, והצורך להשיל תארים ריקים מתוכן. זהו דיון נוקב וחשוף על דעיכת החיים ועל המבט אל המראה.

תובנות מרכזיות

• הכתיבה בגוף שני מאפשרת לדיין יצירת מרחק אינטימי ומוגן כדי לספר על חוויות אישיות מבלי להרגיש חשיפת יתר.
• המושג "נבוא" מייצג נקודת תצפית אל העתיד, שבה השאיפות העמוקות ביותר הן מוטיבציה להמשך הדרך, גם אם לא ניתן לממש אותן במלואן.
• דיין מרגישה תחושת זעם ואחריות על דמותו הציבורית של אביה, משה דיין, בהיעדר מי שיעמיד דברים על דיוקם בנוגע למורשתו.
• תארים רשמיים, כמו חברת כנסת לשעבר, נתפסים כריקים מתוכן לעומת עשייה בפועל, כמו חקיקת חוק איסור הטרדה מינית.