
שתי בחורות בשם מארי מחליטות שאם העולם מקולקל גם הן יהיו מקולקלות — ושתי המנחות מפרקות יחד את הסרט הצ'כי הסוריאליסטי שצונזר על ידי המשטר הקומוניסטי.
בפרק דנות נעמי וניתאי בסרט 'דייזיז' (Daisies) של היוצרת הצ'כית וֵרה חיטילובה משנת 1966, סרט סאטירי פורץ דרך על שתי צעירות בשם מארי שמחליטות להשפיל את כל מי שנקלע בדרכן ולחפש עונג בכל דרך. השתיים מתארות את חוויית הצפייה האישית בקולנוע קנדה, מנתחות את הטכניקות הקולנועיות הנועזות — קולאז'ים, פילטרים צבעוניים, מעברי שחור-לבן וצבע, עלילה לא ליניארית ומוטיבים חוזרים של פרחים ותפוחים — ומשווֹת לסרט 'פרסונה' מאותה שנה. שיא הדיון הוא פענוח המשמעות הפוליטית: מדוע סרט שאושר על ידי הממשלה הצ'כית נאסר אחר כך, וכיצד סצנת המשתה הבזבזני חושפת את צביעות המפלגה הקומוניסטית. מתאים לחובבי קולנוע אמנותי, סרטי הגל החדש והיסטוריה תרבותית.
תובנות מרכזיות
- צפייה לבד בקולנוע יוצרת חוויה אישית ומרוכזת יותר — תחושה של 'עיגול' שבו רק הצופה והסרט, לעומת צפייה זוגית שבה מודדים כל הזמן את תגובת האדם שלצדך.
- 'דייזיז' בנוי כולו על קונטרסטים: תרבות גבוהה מול נמוכה, מוזיקה קלאסית מול מודרנית, שחור-לבן מול צבע, ופילטרים ירוקים-אדומים-כחולים שחוזרים על עצמם כל הזמן.
- צפייה חוזרת משנה את הפרשנות: בפעם הראשונה הסרט נראה כחגיגה של תרבות הצריכה שהוא כביכול מבקר, ובפעם השנייה מתגלה הביקורת על צביעות המפלגה הקומוניסטית.
- סצנת המשתה הבזבזני — חדר פאר סגור ופרטי בתוך משטר שדוגל בשוויון מוחלט — היא מה שהפחיד את המפלגה והוביל לצנזורה, כי הסרט מצביע על אי-השוויון שבליבה.
- בזבוז האוכל הראוותני כואב במיוחד על רקע מדינה במצב כלכלי קשה, והאוכל 'היוקרתי' בסרט נראה דווקא מיושן ומגעיל — מזכיר אוכל מזרח-אירופאי ישן ממגזין מתכונים של פעם.
מאיפה הגיע הצורך לצנזר את הסרט הזה — ומה בעצם שתי הבנות מייצגות, את המפלגה או את הביקורת עליה?