ניטשה - הפילוסוף הציוני

היסטוריון ליאור שטרנפלד פורש את סיפורם הייחודי של יהודי איראן והציונות בקרבם, קהילה שהרגישה בטוחה ומשגשגת בעוד שאר יהדות המזרח התיכון נעלמה.

בפרק של 'ציונות באי נחת' עם גלעד שרבית מתארח פרופ' ליאור שטרנפלד, היסטוריון של יהודי המזרח התיכון, לרגל ספרו 'איראן החיים עצמם'. השיחה סוקרת 2,500 שנות נוכחות יהודית באיראן מגלות בבל, דרך הכיבוש המוסלמי, ועד המהפכה החוקתית (1905) ועידן הפהלווים שהעניק ליהודים מעמד מועדף כגשר למערב. נדון מקרה יהדות משהד שהומרה בכפייה ב-1837 ושמרה על יהדותה בסתר. בולט שבעוד קהילות יהודיות במרוקו, אלג'יריה ומצרים נעלמו אחרי 1948, יהדות איראן דווקא גדלה והרגישה בטוחה מאי פעם.

תובנות מרכזיות

• יהדות איראן היא חריגה במזרח התיכון: בעוד קהילות אחרות נעלמו אחרי 1948, הקהילה באיראן גדלה וקלטה יהודים עיראקים ואחרים.
• ב-1961 ראש מחלקת העלייה בסוכנות הורה להפסיק את ניסיונות העלאת יהודי איראן, כי הרגישו בטוחים ולא רצו לעזוב — בדומה ליהודי בריטניה ואוסטרליה.
• יהדות משהד שהומרה בכפייה לאסלאם ב-1837 פיתחה מנגנונים לשימור הזהות, כמו אירוסי תינוקות וחתונות בתוך המשפחה, כדי למנוע נישואין עם מוסלמים.
• הבסיס הדתי של השיעה האיראנית והרבה מחוקי הטומאה שהוטלו על יהודים נגזרו מהחוקים הזורואסטריים שקדמו לאסלאם.
• איראן תופסת עצמה כאימפריה תרבותית הרואה בעלות על העולם דובר הפרסית — אפגניסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן וגאורגיה.
• המונח 'פרס' הוא שם חיצוני; האיראנים תמיד קראו לארצם בהטיות של השם 'איראן' ולא 'פרס'.