המרד של רחל

שיחה על השפעתו העמוקה של ניטשה על הוגי הציונות התרבותית ועל דמות הצבר הישראלי.

בפרק מתוך הסדרה 'ציונות בנחת' משוחח גלעד שרבית עם ד"ר ג'רמי פוגל על הקשר בין הפילוסוף הגרמני ניטשה לבין הציונות. פוגל טוען שניטשה הוא אולי הדמות הפילוסופית המשפיעה ביותר על הציונות, יותר משפינוזה ובובר, ושהגותו הזינה את כל מכונני הציונות התרבותית. הם דנים ברעיונות המרכזיים של ניטשה: חיוב החיים, החזרה הנצחית כמבחן קיומי, והרצון לעוצמה. בנוסף נבחנת ההבחנה בין האוברמנש של ניטשה לבין הפרשנות הנאצית המוטעית, ופוגל מספר על חוויית המפגש האישית שלו עם ניטשה כמצפן קיומי.

תובנות מרכזיות

• פוגל מציע שאם הרצל הוא אבי הציונות, ניטשה הוא 'הדוד המשוגע' — דמות שהזינה את הגותם של בובר, נורדאו, אחד העם, ביאליק, ברנר, ברדיצ'בסקי וז'בוטינסקי כאחד.
• החזרה הנצחית אינה טענה קוסמולוגית אלא מבחן קיומי: 'מראה' שבוחנת את מידת המחויבות שלי לחיי כמו שהם, והאם הייתי רוצה לחיותם שוב ושוב לנצח.
• ניטשה אינו הוגה שיטתי במכוון — הוא חוגג ריבוי מסכות (מדען משוגע, משורר, ליצן, רופא תרבות) ובז להוגים שיטתיים שמתיימרים להכיל את מורכבות היקום בנוסחה אחת.
• הערך היסודי אצל ניטשה הוא חיוב החיים — אמירת כן לחיים, אהבת הגורל וחיוניות — והוא הדבר שהציונים ניסו להמחיש הלכה למעשה בחייהם.
• הפרשנות הנאצית לרצון לעוצמה היא הבנה מוטעית; פוגל מדגיש שהצבר הציוני קרוב לאוברמנש של ניטשה הרבה יותר מאשר האוברמנש של הנאצים.
• פוגל מבקר את ניטשה על חוסר אכפתיות חברתית כלפי ההמון ('חיית העדר'), בניגוד לרגישות החברתית שלו עצמו ושל הרצל.