'תיאורית השלבים' של אריקסון- למה היא כ"כ משמעותית? | פסיכולוגיה על קצה המזלג | 4#
ד"ר אבידן מילבסקי מסביר כיצד שמונת שלבי ההתפתחות של אריק אריקסון מעצבים את האישיות שלנו כבר מהשנה הראשונה לחיים, וכיצד כל שלב בילדות מותיר חותם על המבוגר שנהיה.
בפרק מהסדרה 'פסיכולוגיה על קצה המזלג' מציג ד"ר אבידן מילבסקי, חוקר ומרצה באוניברסיטת אריאל, את תיאוריית ההתפתחות הפסיכו-חברתית של אריק אריקסון, תלמידו של פרויד שלקח את הרעיון ש'מה שקורה בילדות לא נשאר בילדות' והרחיב אותו לעולם החברתי. הוא עובר שלב אחר שלב על המתח שבכל גיל: אמון מול חוסר אמון (שנה ראשונה), אוטונומיה מול בושה וספק (גיל שנה וחצי), יוזמה מול אשמה (גיל הגן), יצרנות מול רגשי נחיתות (בית ספר יסודי) וזהות מול בלבול זהות (גיל ההתבגרות). לכל שלב הוא מצמיד דוגמאות יומיומיות מהורות, חינוך וטיפול, ומראה כיצד מענה נכון של הורים, מורים וגננות בונה מבוגר בריא ואילו כישלון בכל שלב יוצר חוסר ביטחון, חרדה חברתית או תחושת נחיתות. הפרק מתאים להורים, אנשי חינוך ומטפלים שרוצים להבין את שורשי האישיות והקשיים הרגשיים.
תובנות מרכזיות
- אריקסון לקח מפרויד את העיקרון ש'מה שקורה בילדות משפיע עלינו כמבוגרים', אך העביר את המוקד מהמיני לחברתי-בין-אישי.
- בשנה הראשונה, מענה עקבי של ההורים לבכי התינוק בונה אמון בסיסי בעולם כולו; היעדר מענה יוצר מבוגר חשדן שלא מאמין לאיש.
- מילבסקי ממליץ להורים 'להרשות לעצמם להפחיד את הילד רק פעם אחת ביום' ולא לבזבז את ה'תיזהר!' על מזיגת חלב, כדי לא לחנוק את האוטונומיה של הילד בבושה וספק.
- חרדה חברתית אצל מבוגרים, לפי אריקסון, יכולה לנבוע משלב היוזמה מול האשמה בגיל הגן, כשבריונות או התעלמות הגננת מנעו מהילד לפתח חברויות.
- תחושת 'לימודים לא בשבילי' מקורה לעיתים בשלב היצרנות מול רגשי הנחיתות בכיתות א'-ג': מורה שמזלזל בשאלה 'טיפשית' נוטע נחיתות אקדמית לכל החיים.
מי האשם בכך שמבוגר מרגיש 'אני וחשבון לא מתאים לי'? לפי אריקסון התשובה חוזרת לשלב הרביעי בכיתה א'-ג' ולמסר שקיבל אז על היכולות שלו.