תיאורית ההתקשרות' -מהי ואיפה היא פוגשת אותנו? | פסיכולוגיה על קצה המזלג | 5#

מה שקרה בשנה הראשונה לחיינו מול אמא קובע, לפי תורת ההתקשרות, איך נאהב, נריב ונבטח באנשים לאורך כל החיים.

ד"ר אבידן מילבסקי, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית, פורש בבהירות את תורת ההתקשרות — אחת התיאוריות המשפיעות ביותר בפסיכולוגיה. הוא מתחיל בג'ון בולבי, שזיהה בבתי היתומים שאחרי מלחמת העולם השנייה שילדים שקיבלו אוכל אך לא אהבה ומגע פיתחו בעיות נפשיות, ומכאן גזר את רעיון "מודל העבודה הפנימי" שנבנה בשנה הקריטית הראשונה. משם הוא עובר למרי איינסוורת' וניסוי "המצב הזר", המבחין בין שלושה סגנונות התקשרות: בטוח, נמנע וחרדתי-אמביוולנטי. הפרק מתאים למי שרוצה להבין מאיפה נובעים דפוסי הקשר הזוגיים והמשפחתיים שלו, ומגיש דוגמאות יישומיות עד לרמת הזוגיות של המרצה עצמו.

תובנות מרכזיות

• בולבי טבע את המושג "מודל עבודה פנימי" — בשנה הראשונה הילד בונה תבנית פנימית של מהו קשר, וממנה הוא מצפה לאהבה וקרבה (או לנתק) בכל יחסיו בהמשך החיים.
• שלושת סגנונות ההתקשרות של איינסוורת': בטוח (אמא שמגיבה ומחבקת), נמנע (אמא שלא נהנית מהמגע ומרחיקה) וחרדתי-אמביוולנטי (אמא שלפעמים נוכחת ולפעמים מנותקת).
• בניסוי "המצב הזר" התינוקות הבטוחים רצו לאמא, נרגעו וחזרו לשחק; הנמנעים התעלמו ממנה; החרדתיים נצמדו ובכו בלי להירגע — תגובות שחוזות את דפוס הקשר בבגרות.
• מחקרי מעקב של 30-40 שנה הראו שכמעט 80% מהאנשים נשארים באותו סגנון התקשרות מגיל שנה ועד גיל 40 — עדות לעוצמת התיאוריה.
• הדפוס עובר מדור לדור: המרצה מספר שהסגנון הנמנע שלו עבר מאמו, שהיא בת לניצולי שואה, ומקשר בכך בין טראומה היסטורית לדפוסי התקשרות משפחתיים.