כל מה שרציתם לדעת על תה - משש קבוצות העיבוד וכמויות הקפאין ועד מסע המילה 'תה' בכל שפות העולם.
בפרק 34 של פודקאסט אוכל, המגיש שלום ימין ממשיך בסדרת מאכלים ומשקאות של החורף ומקדיש פרק שלם לתה. הוא פותח בשיר של אברהם שלונסקי ובהמלצה האישית שלו לתה ירוק עם ננה וג'ינג'ר בכל בוקר, וממשיך להסבר יסודי על צמח הקמליה הסינית, אזורי הגידול הגדולים בעולם (סין, הודו, קניה) וההבדל בין הזן הסיני לזן ההודי (אסאם). הלב של הפרק הוא חלוקת התה לשש קבוצות לפי רמת החמצון - לבן, ירוק, צהוב, אולונג, שחור ופואר מיושן - לצד פירוט כמויות הקפאין בכל סוג, בלנדים ותערובות מטובלות נפוצים (ארל גריי, צ'אי מסלה, תה נענע מרוקאי) ומסע מרתק של המילה 'תה' בעשרות שפות. הפרק מתאים לחובבי אוכל וסקרנים שרוצים ידע מקיף ומסודר על המשקה הנפוץ בעולם אחרי מים.
תובנות מרכזיות
- התה הוא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים, וסין מגדלת ומעבדת כ-2.4 מיליון טון בשנה - הרבה לפני הודו (כ-900 אלף טון) וקניה (305 אלף טון).
- כל ששת סוגי התה מגיעים מאותו צמח - הקמליה הסינית - וההבדל ביניהם הוא רמת החמצון של העלים: תה לבן עובר עיבוד מינימלי, ואילו תה שחור מחומצן לחלוטין.
- בניגוד לתפיסה הרווחת, תה ירוק יכול להכיל יותר קפאין מתה שחור: סנצ'ה יפני מגיע לכ-75 מ"ג לכוס ומצ'ה לכ-88 מ"ג, בעוד תה שחור נע סביב 40-60 מ"ג.
- המילה 'תה' בכל שפות העולם נגזרת משתי צורות סיניות בלבד - 'תה' מניב הוקיאן ו'צ'ה' מהקנטונזית והמנדרינית - וההגייה לא תמיד עקבית עם דרכי המסחר.
- פואר הוא תה מיושן שמתייקר עם הגיל בדומה ליין, ויש שני סוגים: פואר בוסרי (יישון טבעי שלוקח שנים ולא נעצר) ופואר בשל (תסיסה מואצת בסביבה לחה).
מתי התחילו לשתות תה ולמה ואיפה? המגיש מביא שלוש אגדות מקור - הבודהה שגילה את התה כשעלה נפל לכוסו במהלך מדיטציה, בודהידהרמה שתלש את עפעפיו וצמח התה צמח מהם, והקיסר שנונג שגילה את סגולותיו הרפואיות במקרה.