חברות התקליטים הוותיקות ניצחו את סטארט-אפי ה-AI Suno ו-Udio, ובמקביל אפליקציית Airbuds מוכיחה שהדרך החדשה לגדול בתעשיית המוזיקה היא דרך הקשר בין מעריצים לאמנים.
נדב רביד ודוד פרידמן מנתחים את הרגע הדרמטי ביחסים בין מוזיקה שנוצרת על ידי AI לתעשיית המוזיקה: לאחר שיוניברסל, וורנר וסוני תבעו את הסטארט-אפים Suno ו-Udio על אימון מודלים על קטלוג מוגן, ההסכמים החדשים (יוניברסל-Udio, וורנר-Suno) הסירו את התביעות אך הגבילו את הפלטפורמות לאימון על מוזיקה ברשות בלבד, ללא יצירה חופשית או זכויות למשתמש. הם תוהים אם זה סוף הדרך או שמודלים סיניים שלא מחויבים לזכויות יוצרים ימשיכו את המשחק. בחלקו השני האורחת רותם וכניש, מנהלת לייבלים ואמנים בחברת Airbuds, מסבירה את האפליקציה הסושיאל-מיוזיק שצמחה מווידג'ט לאפליקציה עם כ-2 מיליון משתמשים ביום, בעיקר בני 14-22 בארה"ב. הפרק מתאים למי שמתעניין בהצטלבות של מוזיקה, טכנולוגיה, AI ומודלים עסקיים בתעשייה משתנה.
תובנות מרכזיות
- ההסכמים בין חברות התקליטים לסטארט-אפי ה-AI הפכו את Suno ו-Udio מכלים ליצירה חופשית לכלים להתחברות בין מעריצים לאמנים — אימון רק על מוזיקה ברשות, בלי הורדה ובלי זכויות למשתמש.
- המסקנה של היוצרים: 'אי אפשר לעצור טכנולוגיה' — גם אם שתי הפלטפורמות העיקריות יצאו מהמשחק, צפויים מודלים חדשים, אולי סיניים, שלא מחויבים לזכויות יוצרים.
- בתעשיית המוזיקה יש תחושה שהסושיאל מדיה והסטרימינג, המנועים של העשור האחרון, מאטים — והאזור החדש לצמיחה הוא חיזוק הקשר בין מעריצים לאמנים וגילוי מוזיקה בדרכים אחרות.
- Airbuds היא רשת חברתית למוזיקה בלבד המבוססת על חברות הדדית: הפיד מראה בזמן אמת מה החברים מאזינים לו, עם סטטיסטיקות וטרנדים — צמחה מווידג'ט על מסך הטלפון לאפליקציה מלאה.
- המשתמשים הצעירים 'לוחצים פן' לאמנים איכותיים וקלאסיים (כמו רדיוהד ו-The Cure) כדי לבנות זהות מוזיקלית בפרופיל, לעיתים יותר ממה שהם באמת מאזינים — דור שמבטא אישיות דרך הטעם המוזיקלי, וצורך מוזיקה כ'סופר פאנס' כבדים יותר ממשתמשי ספוטיפיי הרגילים בגילם.
האם זה סוף פסוק, או שאנחנו נראה מודלים סיניים שלא מחויבים לזכויות יוצרים, ושם פתאום גן המשחקים יעבור לשם?