אנטישמיות פרק תשיעי: שפוך חמתך ושירי נקמה

על מה הפרק?

יהודה אייזנברג ובן שיחו עוקבים אחרי הדרך שבה 'שפוך חמתך' נכנס להגדה במאה ה-12 בעקבות מסעי הצלב, ומשווים אותו ל'שפוך אהבתך', לפיוט קללה של המהרש"ל ולתפילת אב הרחמים.

התפילה 'שפוך חמתך' לא הייתה חלק מהגרעין העתיק של ההגדה, אלא החלה להופיע בה סביב המאה ה-12, בזמן מסעי הצלב באירופה. יהודה אייזנברג ובן שיחו בוחנים את הגיוון בין הנוסחים, את הטקסט המנוגד 'שפוך אהבתך' שמקורו מעורפל, את פיוט הקללה הקיצוני ואת תפילת אב הרחמים. הם חותמים בשתי פרשנויות מודרניות של הרב סולובייצ'יק ושל רבי שמשון רפאל הירש.

/ תובנות מרכזיות

• הנוסח לא היה אחיד: ברומא הסתפקו בפסוק אחד, בהגדות מאנגליה של המאה ה-13 נמצאו עד שבעה עשר פסוקי זעם, ודווקא באיטליה שסבלה גם היא בחרו בנוסח הקצר.
• 'שפוך אהבתך', בקשה לגמול טובה לגויים שהגנו על ישראל, מקורו ההיסטורי לא ברור: יוחס להגדת וורמס משנת 1521 ולרבי יהודה החסיד, ובמאה ה-20 טען חיים בלוך שמקורו במצבת שמשון ורטהיימר, אך בלוך עצמו נחשד בזיופים.
• פיוט הקללה שהביא רבי שלמה לוריא, עם שורות כמו 'ואל תחיה כל נשמה', שיקף רגשות אמיתיים אך נשאר מחוץ לקאנון ולא נכנס לסידור, בעוד אב הרחמים כן התקבל.
• הרב סולובייצ'יק ראה באב הרחמים הצהרה אמונית, שעצם הפנייה לאלוהים בזעקה מתוך האסון היא דבקות, ורבי שמשון רפאל הירש הדגיש שאמירתה בכל שבת היא תזכורת מוסרית מתמדת.

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות