יוקר המחייה בישראל [עושים חשבון]

יוקר המחיה הוא לא האינפלציה ולא סיסמה פוליטית — הוא שילוב של תוצר נמוך לנפש ומחירים מנופחים על דיור ומזון, וזה מה שבאמת שוחק את הישראלים.

פרק עם פרופסור עומר מואב, שירה הדס נקר ופרופסור יוסי שפיגל (הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מומחה למבנה שווקים ומחירים מופרזים) שמפרק את המושג העמום 'יוקר המחיה'. השלושה מבחינים בין שני מובנים שונים: רמת חיים — כלומר ההכנסה ביחס לעלות סל המוצרים, שנמדדת דרך התוצר הריאלי לנפש מתוקנן לכוח קנייה (PPP); לבין השוואת מחירים ישירה של אותו סל בדולרים בין מדינות. הם מסבירים מדוע אינפלציה של 2-3 אחוז כלל אינה מדד ליוקר המחיה (היא מעלה מחירים והכנסה במקביל), מדוע ישראל צונחת ממקום 15 בעולם בתוצר לנפש למקום 30-40 כשמתקננים לכוח קנייה, ומציגים נתונים ממכון אהרון לפיהם ישראל יקרה משמעותית בדיור ובמזון — שני המרכיבים המרכזיים בסל הצריכה. מתאים למי שמתבלבל מהשיח הפוליטי ורוצה הבנה כלכלית מסודרת של למה החיים בארץ מרגישים יקרים.

תובנות מרכזיות

• אינפלציה אינה יוקר מחיה: היא מעלה את המחירים ואת ההכנסה הממוצעת כמעט אחד לאחד, ולכן התוצר הריאלי וכוח הקנייה הממוצע אינם מושפעים ממנה — מתמטית, היא מעלה גם את המונה וגם את המכנה באותה מידה.
• ל'יוקר מחיה' יש שני מובנים נפרדים: רמת חיים (תוצר ריאלי לנפש מתוקנן ל-PPP) לעומת השוואת מחיר ישיר של אותו סל מוצרים בדולרים בין מדינות.
• ישראל נמצאת בערך במקום 15 בעולם בתוצר לנפש בדולרים, אך צונחת למקום 30-40 כשמתקננים לכוח קנייה — הפער הזה הוא בדיוק תופעת ה-PPP שצרכנים חשים מול ארצות הברית.
• לפי נתוני מכון אהרון, דיור הוא 27% מסל הצריכה הישראלי ומזון 17%; ישראל יקרה ב-26% בדיור וב-27% במזון מול מדינות עשירות, וב-85% בדיור וב-39% במזון מול מדינות מפותחות 'עניות' כמו יוון וקפריסין.
• פריון העבודה הכללי בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, אך בסקטור ההייטק הוא גבוה במיוחד — מה שיוצר פיצול: מי שמחובר להייטק שומר על רמת חיים סבירה ואף עולה, ומי שלא נשחק; ובכל זאת בעשור 2010-2020 מדד הג'יני (אי-השוויון) דווקא ירד בעקביות.
• השוואת מחירים בין מדינות קשה כי הרגלי הצריכה והמוצרים עצמם שונים — אפילו אותו אדם צורך סל שונה בישראל ובארצות הברית, כך שאין באמת 'אותו סל' להשוות.