465: ברוך שפינוזה [עושים היסטוריה]

גאון יהודי שלמד גמרא ודיבר עברית, ובכל זאת הוחרם החרם החמור ביותר בתולדות קהילת אמסטרדם - הסיפור של ברוך שפינוזה, היהודי שאיננו אוהבים להשוויץ בו.

הפרק פותח בשאלה למה אנחנו אוהבים לחגוג יהודים מצליחים כמו איינשטיין ופרויד, אבל את ברוך שפינוזה דווקא מעדיפים להשכיח ולכנות כופר ומוקצה. רן לוי משרטט את דמותו של שפינוזה, שנולד באמסטרדם ב-1632 למשפחת אנוסים מפורטוגל, קיבל חינוך יהודי קלאסי, הרשים את רבני הקהילה, אך סקרנותו פרצה את גבולות היהדות אל עבר עידן הנאורות והחשיבה הרציונלית. הפרק מתאר כיצד הסיק שפינוזה מתוך סתירות בטקסט המקראי שמשה לא כתב את התורה, וכיצד דעותיו החתרניות, יחד עם פנייתו לערכאות הנוצריות בענייני חובות, הובילו ב-1656 לחרם החמור ביותר שהטילה הקהילה. מתאים למי שמתעניין בהיסטוריה יהודית, פילוסופיה, ובמתח שבין מחשבה חופשית לבין לחצי הישרדות של קהילה מיעוט.

תובנות מרכזיות

• אנחנו מאמצים בקלות כל יהודי מצליח כ'שלנו' ללא קשר לאדיקותו, אבל שפינוזה הוא יוצא דופן שמעורר אי-נוחות וכינויי גנאי דווקא בקרב מי שלא יודעים עליו דבר.
• שפינוזה זיהה סתירות ואנכרוניזמים גלויים בטקסט המקראי - למשל אזכור מלכים בישראל בספר בראשית ותיאור מותו של משה בספר דברים - והסיק שהתורה נכתבה בידי כמה סופרים מאות שנים אחרי משה.
• אחרים הבחינו באותן סתירות לפניו, אבל העדיפו לשתוק או להמציא פרשנויות, כי כתבי הקודש היו מקור הכוח והלגיטימיות של מוסדות הדת.
• קהילת אמסטרדם הצעירה, שחבריה היו אנוסים שזה מקרוב חזרו ליהדות תחת חשד ובלחץ נוצרי, הקשיחה את עמדותיה האורתודוקסיות - מה שהפך את דעותיו של שפינוזה לאיום ממשי על לכידותה.
• החרם בקהילות הגולה לא היה רק עונש דתי אלא מערכת אכיפה אזרחית שמנתקת את היחיד מכל רשתות התמיכה הכלכליות והחברתיות שעליהן נשענה כל משפחה יהודית.
• שפינוזה הגיב לחרם באדישות ובוז - לא טרח להופיע לדיון, אימץ את השם הלטיני בנדיקטוס, התפרנס בכבוד מליטוש עדשות וסירב למשרות אקדמיות יוקרתיות כדי לא להתפשר על רעיונותיו.