כרוניקה של הסלמה

26 שנים אחרי הנסיגה מלבנון, סיירת גולני כובשת מחדש את מוצב הבופור — והשאלה הגדולה היא האם זה צעד אסטרטגי או סמלי.

פרק האקטואליה של 'עוד יום' (מקשת האקטואליה של כאן, בהגשת יואב קרקובסקי) עוסק בכיבוש המחודש של מוצב הבופור בדרום לבנון בידי סיירת גולני, אחרי שנתיים וחצי של מלחמה ו-26 שנה אחרי הנסיגה מלבנון בשנת 2000. הוא משוחח עם הפרשנית הוותיקה לענייני צבא וביטחון כרמלה מנשה ועם אלוף במילואים שפיקד על הגזרה בימי אזור הביטחון, ומברר האם המהלך הוא הכרח ביטחוני או כניעה ללחץ ציבורי מצד תושבי הצפון. הפרק שוזר היסטוריה — קרב הבופור ב-1982, 18 שנות אחיזה מדממת, אסון המסוקים ויציאת צהל ב-2000 — עם ביקורת על 'נרמול' המלחמה הנמשכת ועל היעדר אסטרטגיה ליום שאחרי. מתאים למי שמתעניין בביטחון לאומי, בלבנון ובניתוח עומק של החדשות.

תובנות מרכזיות

• הבופור מתואר כ'סמל' יותר מאשר יעד אסטרטגי מכריע — כרמלה מנשה מטילה ספק שמוצב סטטי יגן על הצפון מפני רחפני נפץ, נשק 'פרימיטיבי' שאפשר לשגר מכל מקום.
• האיום השתנה: במקום לחימה קונבנציונלית של טנקים מול טנקים, מדובר בלוחמת גרילה מתת-הקרקע, רחפנים מרחוק וחיילים שמסתתרים תחת רשתות דייגים — צהל מגיב יותר מאשר יוזם.
• הכיבוש המחודש לא היה קרב הרואי אלא מהלך חלק יחסית: הכוחות טיפסו על הרכס ממערב ולא ממזרח כבעבר, וקדם לו ניסיון שנכשל כי הכוחות לא היו מוכנים מספיק.
• הנסיגה מ-2000 לא נבעה מכישלון צבאי להחזיק בשטח אלא מכך שהשהייה הממושכת הפכה למלחמת התשה — מטענים, פצצות מרגמה וירי טט שגבו מחיר קבוע מכוח שיושב בשטח לאורך זמן.
• מתח מרכזי בפרק: הפער בין שגרת החיים בתל אביב והמרכז לבין מציאות תושבי הצפון שחיים 'ממקלט למקלט', בלי בתי ספר, ובין ה'נרמול' של חייל הרוג מדי יום.