טדאימה ואוקאירי: איפה מתחיל ונגמר הבית ביפן? [מילים ביפנית שאין בעברית]

המילה היפנית 'כאוואי' נשמעת כמו סתם 'חמוד', אבל מאחוריה מסתתר מנוע כלכלי ותרבותי עוצמתי ואפילו מסר חתרני של נשים יפניות נגד המוסכמות.

בפרק הפותח של 'מילים ביפנית שאין בעברית' המנחים יושי גוצ'י ודנה נחומרמן מארחים את לירון אפריאט, אנתרופולוגית ודוקטורנטית מאוניברסיטת טוקיו החוקרת נשים יפניות ותרבות פופולרית. הם צוללים אל המילה 'כאוואי' שמתורגמת ל'חמוד' אך מתארת תרבות שלמה — אסתטיקה עגולה וצבעונית לצד תחושה של רכות, חולשה והרצון להגן. השיחה עוקבת אחר שורשי התופעה בשנות ה-70 (מחברות וכלי כתיבה, כתב יפני מעוגל, ועליית המאנגה לבנות שוֹג'וֹ) ואחר הלו קיטי כשגרירת הכאוואי בעולם. במרכז עומדת הטענה של אפריאט שהכאוואי נושא מסר פוליטי וחברתי: עבור נשים יפניות רבות הוא סימל אפשרות לחיים אחרים מעבר למסלול המסורתי של נישואים ואמהוּת. מתאים למי שמתעניין ביפן, בשפה ובתרבות פופולרית.

תובנות מרכזיות

• 'כאוואי' אינו רק 'חמוד' אלא תרבות שלמה: אסתטיקה עגולה וצבעונית עם משמעות חיובית קבועה, בשילוב תחושה רגשית של רכות, חוסר ישע והרצון להגן — לדברי יושי הוא 'נוגע בלב' בניגוד ל'קוּל' שנשאר חיצוני.
• התופעה התפוצצה בשנות ה-70 סביב שלושה תהליכים שקרו בו-זמנית: פריחת כלי הכתיבה והמחברות, צורת כתב יפני מעוגלת שיצרו בנות תיכון, ועליית המאנגה לבנות (שוֹג'וֹ) עם עיניים גדולות, פרחים ופפיונים.
• הלו קיטי מבית סן ריו נוצרה בשנות ה-70 ונותרה ללא פֶּה בכוונה — כדמות-אם שקטה שכל אחת יכולה להשליך עליה את עצמה; אגב, על פי הפרק היא אינה חתולה אלא ילדה.
• אפריאט טוענת שכדי להבין תופעת כאוואי צריך לשאול מי יוצר אותה ובשביל מי — והכאוואי התפתח דווקא סביב נשים וילדים, אוכלוסיות שנתפסו כחלשות וכ'צריך להגן עליהן'.
• אחרי התפוצצות בועת הכלכלה בשנות ה-80—90 וקריסת מודל 'עבודה ושכר לכל החיים', הלו קיטי והמסקוטים סימלו לנשים יפניות אפשרות למרד שקט נגד המסלול השמרני — מהאישה שצריך להגן עליה, לאישה שמגנה על הלו קיטי.