פרק 107: היסוד המיסטי בפסיכואנליזה עם ד"ר אליס בר נס

מה קורה כשהמיסטי, הרוחני והבלתי ניתן למילים מסתתר בלב הפסיכואנליזה — ולא רק אצל יונג.

המנחה, פסיכולוגית קלינית מדריכה, מארחת את ד"ר אליס ברנז — פסיכולוגית קלינית מדריכה ומחברת ספר על פסיכואנליזה, מיסטיקה ואפיסטמולוגיה — לשיחה על הצד הרוחני, ה'קסום' והאמוני שבחיים ובטיפול, בתקופה שאחרי השביעי באוקטובר. ברנז מספרת על המסע האישי והאקדמי שלה: מסקרנות כלפי החוויה המיסטית (לא כלפי הדת), דרך מפגש עם וויליאם ג'יימס ו'החוויה הדתית לסוגיה', ועד הגילוי שגם בתוך הזרם המרכזי של הפסיכואנליזה (פרויד, קליין, ביון, וויניקוט, וספר 'המהפכה ההתייחסותית' עם גנט ואייגן) טמון יסוד מיסטי שלרוב לא מוכרים בו. השיחה נוגעת גם בקשר בין גיל ובשלות לפתיחות רוחנית, ובהגדרת המיסטי לפי ארבעת הקריטריונים של ג'יימס. הפרק מיועד לאנשי ונשות טיפול שמתעניינים בחיבור בין תיאוריה, פרקטיקה ורוחניות.

תובנות מרכזיות

• ברנז מבחינה בין מיסטיקה למאגיה: מאגיה היא טכניקה לתוצאה שבה הסמל הופך לדבר עצמו ('המשוואה הסימבולית'), ואילו החוויה המיסטית אינה כלי ואינה מבקשת תוצאה — היא פשוט קורית לאדם.
• לפי וויליאם ג'יימס יש 'גרעין' אוניברסלי משותף לכל החוויות המיסטיות, שרק נצבע אחר כך בצבעים תרבותיים — קתולי יפגוש את מריה הקדושה, אחר את 'העצמי הגבוה', אך הליבה זהה.
• ארבעת הקריטריונים של ג'יימס לחוויה המיסטית: היותה נואטית (מקנה ידיעה ואמת), בלתי ניתנת למילול, ארעית (דקות ספורות), ופסיבית (אי-אפשר לזמן אותה רצונית).
• טענתה המרכזית: היסוד המיסטי לא נשאר רק אצל יונג שפרש מפרויד — הוא זרם תת-קרקעי חי בתוך השושלת הפרוידיאנית המרכזית עצמה, גם אם 'אלימו ממנו עין'.
• יש פרדוקס מובנה בלב המיסטי: החוויה בלתי ניתנת למילים, ובכל זאת המיסטיקן נכסף נואשות לחלוק אותה ונאלץ לחפש מילים שלא היו שם קודם.