פרק 108: הביולוגיה של האהבה עם ד"ר ליאת יקיר

פסיכולוגית קלינית וביולוגית מפרקות את האהבה לכימיה: אוקסיטוצין, דופמין ושלושה שלבים שרובם נשרפים תוך שנתיים — ולמה דווקא רומן סוער נגמר מהר.

אירית, פסיכולוגית קלינית מדריכה, מארחת את ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית וחוקרת הביולוגיה של הרגשות, מחברת הספר "קיצור תולדות האהבה". השיחה מציגה את האהבה כרגש מונע הורמונים — אוקסיטוצין שמופרש במגע, מבט, חיבוק והנקה ויוצר קשירה (בונדינג), ודופמין, סרוטונין ואדרנלין שמייצרים את "הפרפרים בבטן". ליאת מחלקת את האהבה הרומנטית לשלושה שלבים: משיכה, התאהבות (שמחזיקה בין שש שעות לשנתיים) והתקשרות ארוכת טווח, ודנה בשאלה האם בני אדם הם בכלל יצור מונוגמי. הפרק מיועד לאנשי ונשות טיפול ולכל מי שמתעניין בקשר בין ביולוגיה לפסיכולוגיה של זוגיות.

תובנות מרכזיות

• אוקסיטוצין, "הורמון האהבה", אינו ייחודי לזוגיות — הוא מופרש גם מחברות, קהילה, משפחה וילדים, ולכן יש אנשים שמקורות האוקסיטוצין שלהם מספקים גם בלי בן זוג.
• האהבה הרומנטית מתחלקת לשלושה שלבים ביולוגיים: משיכה (אסטרוגן וטסטוסטרון), התאהבות (דופמין/סרוטונין/אדרנלין, נמשכת שש שעות עד שנתיים) והתקשרות ארוכת טווח — והדופמין יורד ברגע שהקשר מפסיק להיות חדש.
• בסקר על זוגות נשואים ותיקים, כ-50% דיווחו שלא הייתה משיכה או אהבה ממבט ראשון בדייט הראשון — כלומר אפשר לבנות אהבה יציבה גם בלי התאהבות סוערת.
• דווקא רומנים שמתחילים גבוה ובוערים מהרגע הראשון נוטים להישרף מהר, בעוד קשרים שמתחילים מידידות ונבנים לאט מחזיקים מעמד יותר.
• סגנון ההתקשרות (חרד/נמנע/בטוח) שנקבע מהקשר הראשון עם ההורים מעצב למי ניקשר, במי נתאהב וכמה זמן זה יחזיק — מתאהבים סדרתיים, למשל, מבטאים לרוב חוסר ויסות רגשי ולא מציאת "הנסיך".
• בני אדם אינם עונים על הקריטריונים הביולוגיים למונוגמיה (אצל יצורים מונוגמיים הזכר והנקבה זהים בגודלם, יש מעט מאבקי כוח והזכר נקבי יותר), ומאז שהדת איבדה אחיזה בשנות ה-70 עולים שיעורי הגירושים, הבגידות והיחסים הפתוחים.