פסיכולוגית קלינית מארחת את מובילי מיזם 'בואו' ובת משפחת חטופים, ומראה איך אנשי טיפול הפכו תחושת חוסר אונים והחמצה למיזם הסברה ארצי על מצב החטופים.
פרק מיוחד של 'מחוץ לקופסא — שעה על פסיכולוגיה', המיועד לאנשי ונשות טיפול, מוקדש למיזם 'בואו' להעלאת המודעות למצב החטופים בעזה. המנחה מארחת את ד"ר הילי כוכבי (פסיכולוגית חינוכית ומובילת המיזם), ד"ר אמיר בלומנפלד (לשעבר ראש מערך טראומה בצה"ל ו'רופא חטופים') וקרמית פלטי קציר, בת ואחות למשפחת קציר מקיבוץ ניר עוז שאיבדה את אחיה ואת אמה כתוצאה מהשבי. הם מספרים כיצד המיזם נולד מנסיעה אקראית להפגנה מול הכנסת והרצאה אחת בכנס, וצמח בתוך חודשים ל-800 מרצים שמעבירים הרצאות בכל הארץ. הפרק שזור במושג הפסיכולוגי 'עמידה מן הצד' (bystander) ובניתוח הרפואי של מצב החטופים — נושא שאין לו תקדים בספרות הרפואית המערבית. מתאים למי שמחפש מבט פסיכולוגי-חברתי עמוק על אקטיביזם, אבל ושותפות חברתית בעת משבר.
תובנות מרכזיות
- המיזם 'בואו' צמח בתוך חודשים מהרצאה בודדת ל-800 מרצים, אחרי שלהכשרה ראשונית שלה ציפו ל-20-30 משתתפים והגיעו 120 — סימן לצורך חברתי עמוק שלא נענה.
- המושג הפסיכולוגי המרכזי בפרק הוא 'עמידה מן הצד' (bystander) — ההבנה שכולנו עומדים מנגד מול אסון גדול, וזו ההכרה שהניעה את כל המיזם.
- ד"ר בלומנפלד מסביר שלמצב החטופים אין תקדים בספרות הרפואית המערבית: ספקטרום כה רחב של אנשים — גברים, נשים, ילדים, תינוקות, חולים כרוניים — בשבי ממושך במנהרות מעולם לא תואר, ולכן נאלץ להרכיב תמונה ממאמרים דומים בלבד.
- קרמית פלטי קציר ממחישה את מחיר השבי דרך משפחתה: אחיה רמי נרצח, אמה חנה שוחררה בנובמבר 23 במצב רפואי קשה ונפטרה מהשלכות השבי, ואחיה אלעד נרצח בשבי וגופתו הוחזרה — ובכל זאת היא חשה שהתפקיד 'לא נגמר' כל עוד יש חטופים.
- הרגש הדומיננטי שעולה הוא 'תחושת החמצה כבדה' — ההכרה שכ-30 איש שנחטפו יכלו לחזור בחיים ולא חזרו, ביקורת על הקונספציה ש'רק לחץ צבאי יחזיר חטופים'.
מה זה עושה לנו כחברה שבה אנשים נמצאים מעבר לקווי האויב למעלה משנה — ואיך 'עמידה מן הצד' מול אסון כזה הופכת לכולנו?