בוא נקשיב לרוח

מגזין הספרות היומי של כאן תרבות נפרד מהעורך והמבקר גבריאל מוקד דרך זיכרונותיו של רוני סומק, ונפגש עם הסופרת מגי עוצרי על ספרה החדש.

הפרק פותח בהודעה על פטירתו של העורך, הסופר ומבקר הספרות פרופסור גבריאל מוקד בגיל 92, מייסד כתב העת "עכשיו" (1957) ואחת הדמויות המרכזיות בשירה העברית מאז שנות החמישים. המשורר רוני סומק מתארח ומספר על היכרותו עם מוקד דרך יונה וולך, על המערבונים שראו יחד, על מוקד כ"קולומבוס" שגילה משוררים, ועל אופיו הלוחמני שלא חשש לריב אך גם להעריץ ולהעריך טקסטים. בחלקו השני מתארחת הסופרת והד"ר למשפטים מגי עוצרי לשיחה על ספרה החמישי "ורק אנחנו נדע", העוסק בגיבורה בשם אסיה ובאהבה אובססיבית כלפי טייס קרב. הפרק מיועד לחובבי ספרות עברית, שירה ותרבות מקומית.

תובנות מרכזיות

• מוקד טען ששירה גדולה מתחילה כשהמשורר 'יורה את הכדורים הלא קיימים' שאינם באקדח אלא בדמיון — דימוי מהמערבונים שהמחיש את תפיסת היצירה שלו.
• בעיני מוקד המשורר הטוב הוא 'סמנטיקן' המגלה את היקום התודעתי-הלשוני, ואין קדושה לירית או רגשית מיוחדת לשירה שעומדת בפני עצמה.
• מוקד חילק את העולם לטובים ולרעים ולא פחד לריב — תכונה שסומק מתאר כפחות מקובלת היום, אך מיד לאחר ריב היה שולח את ספרו עם מאמרים והתפייסות.
• אצל הגיבורה אסיה כל מה שבני אדם נוהגים להסתיר — חולשות, אובססיות, השתוקקות — מונח גלוי על השולחן, וזה מה שמייחד אותה.
• עוצרי מסבירה שהחיים בהסתרה ובשיתוק עצמי קשים יותר עבור הגיבורה מאשר השחרור שבלהיות מי שהיא, ומקשרת זאת גם להתמודדות אישית עם דיכאון.