פרק 42 | קרן נויבך: "הכל מתמצה בכן ביבי- לא ביבי - אי אפשר כבר להגיד שום דבר, על שום דבר"

קרן נויבך ועורכת התוכנית מירית הושמן-מיטרני חושפות את המתכון שמאחורי 'סדר יום' — איך הופכים נושאים חברתיים שאיש לא נוגע בהם לרדיו שאנשים נשארים איתו.

פרק זה מארח את המגישה קרן נויבך ואת עורכת התוכנית מירית הושמן-מיטרני מתוכנית הרדיו 'סדר יום' של תאגיד השידור הישראלי (כאן רשת ב'), המשודרת מדי בוקר זה למעלה מ-11 שנים. השתיים מסבירות איך הן בוחרות 'סדר יום אחר' — לעסוק בנושאים חברתיים שמערכת התקשורת מזניחה (ילדים בלי סייעות, מחוסרי דיור, קשירת חולים בבתי חולים פסיכיאטריים) במקום לרדוף אחרי הפוליטיקה האישית של הרגע. הן מפרקות את שיטת העבודה: בניית ה'ליינאפ' מדי בוקר, השילוש של סיפור אישי + נקודה מערכתית + כתב מומחה, והדרך לייצר אמפתיה והקשבה בעידן של קשב קצר. הפרק מעניין למי שמתעניין בעיתונאות, בשידור ציבורי ובבניית תוכן, ומציג גם את הפודקאסט החדש שלהן 'קרן עושה סדר'.

תובנות מרכזיות

• המתכון לכל אייטם הוא שילוש: סיפור אישי שמייצר אמפתיה, נקודה מערכתית, וכתב או מומחה שמסכם את הסיפור במדויק — כך המאזין נשאר ולא בורח.
• סיפור אנושי, גם אם רחוק מהמאזין לחלוטין, נוגע בכולם כשהוא מסופר היטב — נויבך מדגימה זאת דרך ראיון עם טרנסג'נדרית בשמה המלא וסיפור קשירת החולים הפסיכיאטריים.
• התוכנית 'הצליחה יותר מדי' לדבריהן: נושאים שפעם רק הן עסקו בהם (ילדים שלא מגיעים לבית הספר, אלרגיות) הפכו למיינסטרים, ומכאן הצורך המתמיד לחפש במה אף אחד עוד לא מטפל.
• אג'נדה ותפיסת עולם עדיף שיהיו גלויות — הניסיון להסתיר אותן הוא בזבוז זמן; ההגינות נמדדת ביחס למאזין שחושב 180 מעלות הפוך ממך.
• פריחת הפודקאסטים נובעת מסתירה: מצד אחד עידן הסיפוקים המיידיים וה-240 תווים, ומצד שני רצון עמוק של אנשים לפנות זמן ולהרחיב דעת — וכך נולד הפודקאסט 'קרן עושה סדר'.