אם ספורט לא מרזה… למה להזיע? מארחים את פרופ' יפתח גפנר

פעילות גופנית כמעט לא מורידה מספרים על המשקל, אבל היא הכלי הכי עוצמתי שיש לשנות את הרכב הגוף ולרדת באיכות.

רוני וניר מארחים את פרופסור יפתח גפנר, ראש החוג לקידום בריאות ומכון סילבן אדם לספורט באוניברסיטת תל אביב, להמשך ישיר לפרקים הקודמים עם יאיר להב וצחי קנן. הפרק יוצא מהקביעה השנויה במחלוקת שפעילות גופנית כמעט לא תורמת לירידה במשקל, ושואל מה כן הערך הייחודי של ספורט שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת. גפנר מסביר למה המשקל הוא מדד גרוע, מציג את תופעת ה'שמן במשקל תקין' (כשליש מהאוכלוסייה בישראל), ומפרק את ההבדל בין ירידה במשקל ללא אימון, עם אימון אירובי, ועם אימון כוח. הפרק מיועד לכל מי שמנסה לרדת במשקל ומתוסכל מהמספר על המשקל, ומציע מפת דרכים לירידה איכותית. שווה האזנה בזכות המידע המדעי המבוסס מחקרים ישראליים עדכניים והטון הנגיש.

תובנות מרכזיות

• המשקל הוא מדד מטעה: אפשר להישאר באותם 80 קילו אחרי חודשי אימון אבל לרדת קילו שומן ולעלות קילו שריר. לכן הטיפ המרכזי הוא לבדוק הרכב גוף, לא משקל.
• תופעת ה'שמן במשקל תקין' (normal weight obese) קיימת בכשליש מהאוכלוסייה בישראל: כ-26% מהגברים וכ-38% מהנשים בעלי BMI תקין סוחבים אחוז שומן גבוה וסיכון מטאבולי מוסווה.
• בירידה במשקל ללא פעילות גופנית, כרבע עד שליש מהירידה הוא ממסת שריר (קטבוליזם) ולא משומן בלבד.
• פעילות אירובית משמרת חלק ניכר ממסת השריר, ואילו אימוני כוח מאפשרים אפילו לעלות במסת שריר תוך גרעון קלורי וירידה במשקל בו-זמנית, בזכות הסיגנלים האנבוליים.
• מעל 60% מהמבוגרים בישראל בעודף משקל או השמנה, ולמרות הידע הגובר הרפואה נכשלת בטיפול בהשמנה. שומן בטני הוא הסיכון המסוכן ביותר, ומיקום השומן חשוב יותר מהמשקל או מאחוז השומן הכולל.