פרק 22 - על דפוסי ריצוי והריקוד השקוף של המרצה והמרוצה

ריצוי הוא לא נתינה מהלב אלא אסטרטגיית הישרדות מהילדות, והוא גובה מחיר כבד משני הצדדים בזוגיות.

מורן לזר, יועצת זוגית ומלווה תהליכי זוגיות, ואיתי אדרי מנתחות לעומק את תופעת הריצוי במערכות יחסים — נושא שלרוב נשאר שקוף ומתחת לפני השטח. הן מבחינות בין נתינה אמיתית שמגיעה מהלב והרחבה לבין ריצוי שנובע מפחד נטישה ומאסטרטגיה שנלמדה בילדות, שבה אהבה הותנתה בעשיית מה שמצופה. הפרק מתאר את שני הצדדים בדינמיקה — 'המרצה' שהולך לאיבוד וצובר טינה וכעס סמוי, ו'המרוצה' שנהנה בהתחלה אך מאבד אמון כשהמטען הנסתר מתפרץ. איתי גם משתפת מניסיון אישי כצד המרוצה שלא הבחין במלחמה הפנימית של בן הזוג. מתאים למי שמזהה בעצמו דפוס של ריצוי או רוצה להבין מה באמת מניע נתינה בזוגיות.

תובנות מרכזיות

• ריצוי הוא אסטרטגיית פעולה שנלמדה בילדות — מי שלמד שאהבה ניתנת רק כשהוא עושה את המצופה, ונלקחת אם לא, ממשיך לרצות גם כמבוגר בלי להיות מודע לכך.
• ההבדל המרכזי בין נתינה לריצוי הוא תחושת הגוף: נתינה אמיתית מורגשת כהתרחבות של הלב, ואילו ריצוי מורגש ככיווץ שמגיע עם כעס וטינה.
• המילה 'רזנטמנט' (טינה) מתארת את מה שנצבר אצל המרצה — הוא נתן 'בשבילי ולא בשבילך', כדי להימנע מההשלכות, ולכן נשאר טעון על בן הזוג.
• הצד המרוצה לרוב כלל לא מודע למחיר — הוא חושב שבן הזוג פשוט זורם, בעוד מאחורי הקלעים מתחוללת דרמה פנימית שמתפרצת מאוחר יותר ומערערת את האמון.
• אצל מרצים נוצר שילוב קטלני של אשמה וכעס: הם מכוונים כל כך כלפי חוץ עד שגם כעס שאינו עליהם גורם להם להרגיש שהם עשו משהו לא בסדר.