יהודי אינו רוצה לחטוא! - פרק י"א - חלק שלישי

על מה הפרק?

גם כשיהודי חוטא שוב ושוב, החרטה שלו אינה שקר אלא ביטוי לטוב האמיתי שבנפשו, וגם אצל מי שאיבד כל חרטה הטוב נשאר במקיף ואינו מתבטל.

סוף פרק י״א בתניא מתאר את הקצה התחתון של רשע וטוב לו: אדם שעובר עבירות חמורות לעיתים קרובות, אבל בין עבירה לעבירה מתחרט ובאים לו הרהורי תשובה מצד הטוב שבנפשו. לפי זה מוסבר מאמר רז״ל ״רשעים מלאים חרטות״, והחרטה מוצגת כמקום האמיתי של היהודי ולא כהונאה עצמית, גם אצל מי שנופל שוב ושוב כמו בהתמכרות. רשע ורע לו הוא מי שאין לו חרטה כלל, כי הטוב הסתלק מקרבו, אבל הוא נשאר אצלו בבחינת מקיף. מכאן ש״כל בי עשרה שכינתא שריא״, אפילו כשמדובר בעשרה אנשים בדרגה הנמוכה ביותר.

/ תובנות מרכזיות

• אדם יכול לעשות תשובה מלאה על פי ההלכה, כולל בקשת מחילה וכפרה, ועדיין להיקרא רשע וטוב לו, כי במדרגת הנפש העבירה עדיין לא נהייתה אצלו מופרכת.
  שמור תובנה
• מי שנזכר בעבירות שעשה לפני שנים ועדיין נמשך אליהן, נמצא עדיין באותה מדרגה בנפש, כפי שמובא מהרבי בבאתי לגני.
  שמור תובנה
• הסיבה לנפילה החוזרת היא שהטוב אינו מתגבר בתוקף מספיק לנצח את היצר לגמרי, לא שהחרטה מזויפת.
  שמור תובנה
• רשע ורע לו אינו מי שהטוב שלו נהפך לרע, אלא מי שהטוב הסתלק מפנימיותו ונשאר במקיף, ולכן לא ידח ממנו נדח.
  שמור תובנה
• השכינה שורה על עשרה יהודים גם כשאין ביניהם דברי תורה, כי השכינה קשורה לנשמה ולמקיף שנמצאים אצל כל יהודי.
  שמור תובנה

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות