איישטרו - למה לא אומרים 'אני אוהב אותך' ביפנית? [מילים ביפנית שאין בעברית]

המוח שלנו נודד כמעט חצי מהזמן הרחק מההווה — והפרק הזה מסביר איך מיינדפולנס מחזיר אותנו 'הביתה', לתחושת ביטחון ושייכות בכאן ועכשיו.

בפרק מתוך 'עושים פסיכולוגיה' מתארחת הפסיכותרפיסטית והמטפלת באומנות שרית זלצר, מחברת הספר 'The Art of Feeling at Home', לשיחה על מיינדפולנס ועל המושג 'להרגיש בבית'. זלצר משתפת בסיפור אישי על תאונת אופניים קשה בברזיל ב-1993 שהובילה אותה לקומה ולתהליך של לימוד החיים מחדש, ומשם לתרגול מדיטציה וטאי צ'י. השיחה מתעמקת במשמעות של 'בית' כתחושה פנימית של ביטחון, שייכות ונוכחות ברגע — ולא רק מקום פיזי — ומחברת זאת לתיאוריית ההתקשרות ולבסיס בטוח. הפרק מתאים למי שמתעניין בפסיכולוגיה יישומית, במיינדפולנס ובדרכים מבוססות-מחקר להתמודד עם נדידת מחשבות ולחץ, במיוחד בתקופות לחוצות.

תובנות מרכזיות

• המוח האנושי מבלה כמעט חצי מזמנו לא בהווה אלא בעבר או בעתיד — נדידה שהבודהיסטים מכנים 'מוח הקוף' (monkey mind) שקופץ מענף לענף ומובילה לסבל.
• 'להרגיש בבית' אינו בהכרח מקום פיזי אלא חוויה פנימית של ביטחון, שייכות ונוכחות ברגע — תחושה שאפשר למצוא גם בטבע, על חוף הים או בחורשה, כשאתה קשוב לרגע.
• מיינדפולנס הוא כלי מבוסס-מחקר (הנשען על גמישות המוח, נוירופלסטיות), לא רק רעיון 'רוחני' — והמטרה אינה להפסיק לחשוב אלא להיות בתשומת לב כלפי המחשבה, ללא ביקורת ומתוך חמלה.
• מחקר מפורסם משנת 2010 של החוקרים קילינגסוורת' וגילברט, שניטר אנשים באמצעות ביפר עוד לפני עידן הסמארטפונים, מצא ש-47 אחוז מהזמן אנשים עושים דבר אחד וחושבים על דבר אחר — כלומר כמעט מחצית מחיינו אנחנו לא באמת נוכחים בהם.
• כשמרגישים בבית ובטוחים, נפתח מרחב חדש של נתינה לאחר — הנתינה מתאפשרת דווקא כשאיננו עסוקים בהישרדות ובשאלה 'אם אני בסדר'.