השינוי יתחיל מלמטה | אייל אוסטרינסקי יו״ר קק״ל

על מה הפרק?

אייל אוסטרינסקי טוען שהמחנה הליברלי איבד את המרחב הציבורי מתוך פחד להיאבק, ושהדרך חזרה עוברת בנוכחות בשטח, בחינוך לא פורמלי ובהגשמה בפריפריה.

קק״ל אינה גוף של המדינה אלא של העם היהודי: 13 אחוז מקרקעות המדינה בידיה, המדינה מנהלת אותן וקק״ל מנהלת בתמורה את יערות המדינה, עם תקציב שוטף של כ-2 מיליארד שקלים בשנה. תקציב החינוך של קק״ל גדל מ-65 מיליון ל-300 מיליון שקלים בשנה, מתוכם 100 מיליון בתפוצות, והארגון נכנס גם לדיור בפריפריה ולהתחדשות עירונית. אוסטרינסקי פתח את יומו הראשון בתפקיד בניר עוז, מסייר בקו העימות הצפוני ובעוטף עד 11 בלילה, וכינס את הדירקטוריון 22 פעמים בשנה לעומת 6 עד 10 בעבר. לדבריו, נקודת השבר של המחנה הליברלי היא בין 2001 ל-2006, והתיקון דורש דור חדש של בוגרי מכינות, גרעיני נח״ל ושנות שירות שילכו להתיישב בקריית שמונה, בנהריה, בקצרין ובעוטף.

/ תובנות מרכזיות

• תנועת העבודה החזיקה שנים רבות בקק״ל ולא ידעה שהיא מחזיקה נכס כזה ויכולה להשפיע באמצעותו.
  שמור תובנה
• לפי אוסטרינסקי החברה הישראלית נחלקת לעשירונים: 1 עד 3 ערבים וחרדים, 4 עד 6 מצביעים ליכוד, 8 עד 10 מחנה השינוי, והמאבק האמיתי הוא על עשירון 7 בערים כמו ראשון לציון, רחובות ופתח תקווה.
  שמור תובנה
• הממלכתיות של המחנה הליברלי לא נבעה מתמימות אלא מפחד להתעמת ולהיאבק על הערכים במרחב הציבורי.
  שמור תובנה
• במוסדות הלאומיים קיימת קואליציה מקיר לקיר שבה איתמר בן גביר הוא היחיד שנשאר בחוץ, וגם מפלגות הימין שיושבות איתו בממשלה תמכו בכך.
  שמור תובנה
• בקריית שמונה שמונה קהילות משימתיות, מקרן קהילות של הציונות הדתית ועד דרור ישראל של תנועת העבודה, עובדות במטה משותף.
  שמור תובנה

ניתוח מאת מערכת פודקאסט·ישראל, מבוסס תמלול אוטומטי של הפרק. על המתודולוגיה והמגבלות