בעידן נתניהו, הבריונות משתלמת

ניתוח החקירה הנגדית במשפט נתניהו בתיק 2000, על מערכת היחסים עם נוני מוזס וקו ההגנה שלפיו לא ניתנה שום הבטחה.

הפרק עוסק בהמשך החקירה הנגדית של נתניהו במשפטו, שמתמשך מאז 2020, ובהתמשכות ובביטולי ימי העדות שלו בטענת לוז מדיני ביטחוני שבפועל כלל חנוכת קו רכבת עם מירי רגב. המנחים סוקרים את פרויקט המיניסטרמטר של שקוף המודד ביצועי שרים. עיקר הפרק מתמקד בחקירת הפרקליט יונתן תדמור על תיק 2000 ועל ריבוי הפגישות עם נוני מוזס, שאותן נתניהו מתאר כשיחות סרק. נתניהו מצטט את הסנדק וטוען שניהל את הקשר כמודיעין בלבד ולא נתן הבטחה לטפל בישראל היום, בעוד מוזס בעדותו מתאר ציפייה לעסקה.

תובנות מרכזיות

• נתניהו מצדיק את ריבוי הפגישות עם יריב כמו מוזס באמצעות לוגיקת מודיעין ושימור קשר עם האויב, ומצטט את 'הסנדק' ואת עצת נמרודי הזקן.
• קו ההגנה המרכזי הוא שלא ניתנה שום הבטחה אופרטיבית אלא רק התקיים שיח אינטרסים, ושנתניהו דווקא נלחם נגד סגירת ישראל היום.
• קיים פער בין תיק 2000 לתיק 4000: בתיק 2000 גם הקלטת השיחה וגם עדות מוזס במשטרה מצביעות על ציפייה לעסקה, בעוד בתיק 4000 הנאשמים מגבים את גרסת נתניהו.
• התמשכות המשפט מודגמת בצמצום ימי העדות מארבעה לשלושה ובפועל לשלוש שעות, תוך שימוש בלוז מדיני ביטחוני כעילה לביטול.
• נתניהו ממסגר את עצמו כמי שמחוץ לאליטה המושחתת ונלחם בה, בעוד המנחים טוענים שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ועשה עמה עסקאות לאורך זמן.