הרגליים שברחו מבני ברק, ליז מרמור [יוצאים בשאלה]

/ שאלות נפוצות על הפרק

על מה הפרק הזה?

מה שמפתיע כאן הוא ההיפוך: החברה החרדית הזהירה אותה שמחוץ לבועה מחכה עולם פרוץ, חסר גבולות וערכים, אבל דווקא המשפחה החילונית בקיבוץ היא זו שהציבה לה חוקים, חובות וזכויות ולימדה אותה מה זה בית. הפרק מערער על ההנחה שגבולות שייכים לעולם הדתי והתשוקה לחופש שייכת לחילוני. המתח האמיתי הוא בין הרצון להתעמת עם ההורים לבין הבחירה להישאר בספק, כי עדיף לא לדעת מאשר לגלות שאבא מכחיש את מה שקרה. והיא חותמת לא בקריאה לקבל ממנה השראה, אלא בבקשה מפתיעה: ללמוד לבקש עזרה.

מהן התובנות המרכזיות מהפרק?

החברה החרדית מוכרת את היציאה כדרך ללא עתיד ואת החילוניות ככאוס, אבל בפועל דווקא הקיבוץ החילוני הוא שהציב לה גבולות, חובות וזכויות בפעם הראשונה בחייה. · הריצה עברה היפוך משמעות: מכלי הישרדות ובריחה ('רצה ובוכה') לבחירה מודעת של שליטה ותחרות בעצמה - 'אני לא בורחת ממשהו, אני בוחרת במשהו'. · המסר שהיא בוחרת להשאיר אינו 'קבלו ממני השראה' אלא 'תלמדו לבקש עזרה', והיא ממסגרת את בקשת העזרה כעמדת כוח ולא חולשה. · היא בוחרת לא לפתוח עם אביה את מה שקרה בילדות, כי היא מעדיפה להישאר בספק מאשר לגלות שהוא מכחיש ולגרום לה לפקפק בזיכרון של עצמה.

מתיאור הפרק

ליז מרמור גדלה בבני ברק, ילדה שמינית מתוך שמונה לאם אוסטרלית שהתגיירה ולאב שניסה להוכיח לקהילה שהוא שייך. בשביל שניהם, הילדים שילמו את המחיר. בגיל 11 כבר הבינה שמשהו לא בסדר. בגיל 15 ברחה מהבית עם לילה אחד של הפחד מאחורי הגב ואוהל ליד הכינרת בפנים. בפרק הזה היא מספרת על הדרך מהרחוב לקצינה מצטיינת בחיל האוויר ועל איך ריצה שהתחילה כבריחה הפכה לכוח הכי גדול שלה. על שיקום הקשר עם ההורים, על שבע שנות זוגיות שהיו לה שבע שנות טובות, ועל האולטרהמרתון שסגר לה מעגל. האזינו ועקבו אחרינו בספוטיפיי, אפל פודקאסטס ובכל שאר פלטפורמות הפודקאסטים. יוצאים בשאלה, מבית עמותת הלל, בהנחיית מינדי ארליך.