יונה וולך- לגעת בשגעון- בין יהדות לישראליות-יאיר טיקטין

פורטרט אינטימי של יונה וולך לרגל 80 שנה להולדתה — מהיתמות בכפר אונו ועד למשוררת חופש, מיניות ושיגעון.

הפרק מוקדש כולו ליונה וולך, המשוררת, לרגל 80 שנה להולדתה (נולדה ב-1944 בכפר אונו, היום קריית אונו). המגיש פורש את סיפור חייה: אביה מיכאל וולך נהרג בקרב על גבעות קולה כשהייתה בת ארבע, היתמות וההתבגרות בתוך הקולנוע שניהלה אמה, הסילוק מתיכון חדש ברמת גן, הלימודים במכון אבני, גילוי יפו והחשיש, ההפלה הראשונה והמעבר לירושלים למנזר נוטרדם. דרך קריאה צמודה בשירים 'בכל שנה בקיץ' (על מות האב) ו'אבשלום' (על ההפלה) הוא קושר את חייה ליצירתה ולמקורות המקראיים. הפרק מתאים למי שאוהב שירה עברית, ביוגרפיה תרבותית והקשר שבין יהדות, מקרא וחיים מודרניים.

תובנות מרכזיות

• השיר 'בכל שנה בקיץ' מנכיח את מות האב דרך הביטוי 'נופל' — רמיזה ל'נופלים' של חללי צבא — והאב נשאר לעד בן 36, לא מתבגר.
• שמו של אביה, מיכאל וולך הנופל, הונצח בשם הרחוב שבו גדלה בקריית אונו, כך שיונה גרה ברחוב הקרוי על שם אביה.
• השיר 'אבשלום' נשען על הסיפור המקראי של אבשלום בן דוד שנתקע בשערותיו בין שמיים לארץ — דימוי שוולך טוענת בו את הכמיהה והרעב לילד וב'אב-שלום שלא הורשה'.
• תל אביב של שנות ה-60 מתוארת כמוקד יצירה שאינו נופל מניו יורק — בית קפה כסית כריכוז של משוררים צעירים, בדומה לצפת של המאה ה-16 שריכזה את גדולי הרוח בו-זמנית.
• הוויזואליות החזקה בכתיבתה של וולך נקשרת לכך שגדלה בתוך אולם קולנוע, שם ישנה על הספסלים וצפתה בסרטים שאינם מתאימים לגילה.